דב נולד למשפחה אדוקה מאד, אביו היה סוחר בתבואות. המצב הכלכלי היה קשה בינוני עד נמוך. לאימו
שילדה 7 ילדים היה דב השני בין 5 אחים ו- 2 אחיות. דב למד בחדר ואחר כך בישיבה.
בגיל 18 הצטרף ל״החלוץ" ויצא להכשרה. בתחילה עבד בקבוצה עירונית ולאחר מכן עבר לחוה חקלאית.
בהחלוץ היה 3 שנים. מזה שנה כמגוייס למרכז החלוץ.
דב עלה ארצה במסגרת קיבוץ עליה ע״ש יוסף בוסל. הוא הגיע לארץ יחד עם 10 חברים ואחריהם הגיעו
לקיבוץ עליה זה עוד 40 איש. ריכוז העלייה שלהם היה בחדרה. בחדרה התקיים קיבוץ העלייה שנה וחצי.
לרוב עבדו החברים בפרדסים. משם עברו חלקם לרחובות ואחר כך לשרונה. בשנות ה- 30 היה פועל בניין
בתל-אביב ולאחר מכן עבד ב״דבר" בהפצה וגביה ובהפצת ספר "עם עובד".
באותם הימים הקים את משפחתו עם זמירה והעלה לארץ את בני משפחתו, את הוריו, אחיו ואחיותיו.
למשפחה נולדו שלושה ילדים: אורי גד ונחמה.
באביב 1947 הצטרפו לקיבוץ העירוני "אפעל" וכאשר התפרק הקיבוץ עברו לגבעת חיים. בתקופה הראשונה
עבד דב במטע הבננות ובנוי. לאחר מכן היה מנהל חשבונות )מקצוע שרכש תוך עבודה בביה״ח "גת"(
ב״גרנות", במזכירות הקה״מ ובענף הבניין בבית. הוא התמסר תמיד לעבודות ללא גבול וללא פשרות, לעתים
קרובות מעבר ליכולתו הפיזית ובלי להתחשב בצרכיו האישיים. מטבעו היה אדם צנוע ומופנם, שהתמסר
לידיעת הארץ, התעמק בה הן בלימודים עיונים והן בטיולים וסיורים רבים. בשנות השישים השתתף דב
בחפירות מצדה, אחד המפעלים המזהירים ביותר בחשיפת תולדות הארץ. גם כשמצב בריאותו מנע בעדו
לטייל במרחבי הארץ, אהב תמיד לשמוע על מסעותיהם של אחרים ואודות החידושים בארכיאולוגיה.
בשנים האחרונות לחייו עבד ב״גבורות" וכאשר מחלתו החריפה היה מטופל בנאמנות על ידי בני משפחתו,
צוותי המרפאה, בריאות וסיעוד, עד יומו האחרון.
מדברי דב
מה הביאני למצדה ? ללא ספק ביקוש אחר התחיה – ובאמת מצאתיה.
הסיפור מתרחש מדי יום על ידי מתנדבים חדשים. אנחנו, המתנדבים לשעבר, מצפים לידיעות על גילויים
חדשים. משונה הדבר, אך שרדה בקרבי הרגשת שותפות לכל הנעשה על המצדה ואני מרגיש ממש כבעל
מניות החרד לרכושו ומחפש בעיתונות ידיעות על שער החליפין, חבל רק שהרגשה זו היא נחלת כה מעטים…