סיפר זהר ליובל לעבודת השורשים: שמי זהר ברוש, אני בנם של רבקל'ה ואבנר ברוש. נולדתי בשנת 1954 בקיבוץ מעוז חיים, שנקרא ע"ש חיים שטורמן שהיה פעיל ברכישת אדמות עמק בית שאן. הורי הם בני מחזור א', כלומר המחזור הראשון של בני המייסדים שסיים את בית הספר ואני בנם, הבן הראשון שנולד במחזור א'. בגיל שנתיים וחצי עברתי מבית הפעוטים לגן. הפעילות האהובה עלי בגן היתה לברוח מהגן ולטייל במסגריה, בנגריה ובסנדלריה. העובדים בענפים אלה התייחסו אליי בחביבות רבה והיו ממלאים אחר בקשותיי. במסגריה הייתי מבקש ממוריס המסגר שישחיז לי סכין כמו של טרזן, אבל כמו להרגיז מוריס לא השחיז אותה חדה מספיק וזה לא היה ממש שווה… בנגריה היה צורך להסתדר עם סנדר הנגר, וזה לא היה עניין פשוט. לפעמים, אם התקרבתי למשור הסרט קרוב מדיי סנדר היה מגרש אותי מהנגריה, אבל בדרך-כלל יכולתי לקבל ממנו כל מיני מסמרים שהייתי נורא צריך, וגם לייסטים. אבל יותר מכל אהבתי לשבת בסנדלריה. ריח העור והדבק היו מאוד נעימים. אם לא הייתי שואל יותר מדי שאלות או מתרוצץ בין הרגליים, יכולתי לשבת שם שעות. בגיל שמונה עברתי לכיתה ב'. באותה תקופה היה נהוג שכיתה א' לומדים בגן. סיימתי את בית הספר התיכון ויצאתי להדרכה בתנועת הנוער העובד והלומד בקן קריית יובל בירושלים. התגייסתי לצבא בדצמבר 1973 ,כחודשיים לאחר פרוץ מלחמת יום הכיפורים. כשהתחלתי טירונות, זה היה כבר לאחר שוך הקרבות. את שירותי הסדיר עשיתי בחיל התותחנים ברמת הגולן. התחתנתי מספר חודשים לפני השחרור משירות פעיל. לאחר השחרור חזרתי לקיבוץ מעוז חיים והשתלבתי בעבודה במפעל "פולירז". במרוצת הזמן נולדו לי שתי בנות. חוץ מעבודה הקמתי תזמורת שנגנה מוסיקה קלה לשירים וריקודים. פרט לי כל יתר הנגנים היו ילדים בגיל חטיבת הביניים. כפי שניתן להבין הייתי מעורב בעשייה התרבותית, הן בנגינה והן בשירה – סולו ומקהלה. במהלך השנים עלו חיי הנישואין שלי על שרטון. יצאתי מטעם "פולירז" ללמוד הנדסת פלסטיקה במדרשת רופין, על-מנת שאמשיך להתפתח במסגרת המפעל, אלא שבמהלך הלימודים הכרתי את נחמה והתחתנו. עם סיום לימודיי עברתי לחיות בגבעת חיים. בשנת 1991 נולדת אתה והבאת אור גדול לחיינו – של אמא ושלי. בגבעת חיים עבדתי בגת ובלימת. מילאתי תפקיד של מרכז עבודה. כשנתיים ולאחר מכן השתלבתי במערכת המידע בגבעת חיים, כתמחירן, עבודה אותה אני עושה עד היום.