חגי
כמה עצוב. הלך מאתנו אדם טוב, אחי היקר לי כל כך. חגי.
חגי נולד להורינו אליוקום ושרה הילר ב 13 ביולי 1937 .
ערב חג המשק של גבעת חיים בשנותיה הראשונות. חג
כפול להורינו: הולדתו 4.5 שנים אחרי גינה, וחג המשק,
שבאותם ימים של הקיבוץ הצעיר לא היה חג חשוב יותר
ממנו. ומכאן ניתן לו שמו, חגי. מצעירותו, חגי בלט בחושיו
ובכישוריו הטכניים וגם ביכולות הספורטיביות. ריצה,
כדורגל ועוד. בהיותו בכיתה י“ב יישר והכשיר את מגרש
הכדורגל שמאוחר יותר שיחק בו כחבר נבחרת גבעת חיים
מאוחד, יחד עם טיבי. עוד בהיותו בבית ספר ואחר כך
לאחר השחרור מהצבא, יצא מידי קיץ למספר שבועות
לקצור ולעבד את שדות הפלחה של הקיבוץ בנגב. זמן
קצר לאחר השחרור מהצבא נישא לאהובת נעוריו, אסתר,
נולדו להם ארבע בנות נהדרות: ארנה, מיכל, תמר ודליה.
אני נולדתי כחודש לפני שמלאו לו 8 שנים. כך שהקשר
בינינו התחזק רק מאוחר יותר, לאחר שהשתחרר
מהצבא. הכרתי בחגי המון תכונות שאהבתי.
הוא היה אחד האנשים הכי חיוביים שהכרתי מימי.
מתלהב, רואה את הטוב בכל דבר. מחייך וצוחק.
תמיד יצאתי בהרגשה טובה, מעודדת ומרוממת
מהמפגשים והשיחות עימו. אפילו בזמנים קשים.
היה איש משפחה חם, מסור נלהב. המשפחה היתה
מרכז חייו, ומקור האושר העיקרי שלו. היה מאוד גאה
במשפחה הגדולה והנהדרת שבנה יחד עם אסתר.
חגי היה נדיב בקיצוניות. הוא אהב לתת ולתרום, לעזור ככל
שיכול היה ולתמוך בכל דרך אפשרית. הוא היה חבר טוב.
ידע ליצור ולשמור על קשרי חברות קרובים. היו לו ולאסתר
כל כך הרבה חברים טובים עם קשרים ארוכי שנים.
השנה האחרונה היתה קשה לו. ניסה לשמור על החיוביות
ועל החיוך שלו, אך זה נעשה יותר ויותר קשה. כמה טוב
שיכולנו אן ואני, להיות איתו, עם אסתר והמשפחה, אפילו
אם לשבוע, בדצמבר האחרון. גם חגי שמח כל כך להיפגש.
אף פעם לא התלונן. קשה היה לראות אותו דועך וסובל.
ותמיד כפי שזה עם מחלה הזו, היא זאת שהכריעה בסוף.
אז לא נשאר אלא להגיד שלום. תנוח על משכבך
בשלום. מתגעגעים ואוהבים כל כך
מיכאל ואן.