ז׳ק נולד בשנת 1958 בעיר ניס )ניצה( בצרפת. מוצא הוריו בטוניסיה, שם נולדה, אחותו. הוא ואחותו פרידה גדלו יחד והיו קשורים מאד זה לזה. הם הלכו לתנועת נוער, היתה להם זיקה ציונית וכבר בשנות העשרה החלו לחשוב על עליה לארץ ישראל. עוד לפני העלייה גמר ז׳ק את הלימודים כטכנאי מכונות. בשנת 1976 עלתה אחותו לארץ ואחרי שנתיים עלה גם ז׳ק. ז׳ק ואחותו פקדו את הארץ ושהו בין היתר כמתנדבים בגבעת חיים. בביקור בגבעת חיים התקשר עם עמליה. חודש לאחר החתונה התייצב בביה״ח בילינסון – והיה הפתעה לכולם. בחור נשוי טרי ונכנס לכיתה של 50 בנות צעירות… על סיבות הסבתו המקצועית הוא מספר: "הדבר קשור במחלת הסרטן. מחלה זו היא ממש משפחתית. אחרי ניתוח בגיל צעיר, שהצליח היתה לי ההרגשה שקיבלתי את החיים ממש במתנה. יצאתי מהניתוח כאדם שונה, עם השקפת עולם אחרת. נמשכתי לעבור למקצוע סיעודי". ז׳ק סיים את הלימודים בביה״ח בהצלחה, חזר לגבעת חיים ועבד 4 שנים במרפאה וכשרטט במחלקה הטכנית ב״גת". בתקופה זו הכיר את הקיבוץ מקרוב והרגשת-בית שלו התחזקה. לאחר מכן עבר ז׳ק קורס לטיפול נמרץ בילדים ופגים ובאחרונה הוצע לו לעבוד כ״אח מדריך" בטיפול נמרץ בפגים בביה״ח בילינסון. אך בגלל המחלה, שתקפה אותו מחדש הכל היה צריך להמתין… ז׳ק נעזר בתמיכה נהדרת של אישתו ובשאר בני המשפחה וחברים קרובים. קשר הדוק התפתח בינו והרופא המטפל. עד גיל 31 עברו החיים בחילופים בין קבלת טיפול, עבודה בבית חולים ועבודה במשק. את הראיון האחרון מסיים ז׳ק: "הדבר החשוב ביותר שרוצים, זה לחזור לשיגרת החיים הפשוטה הרגילה, לעבודה, לצרות היומיומיות של הקיבוץ. חיי היום יום הם הסיפוק הגדול ביותר בשבילי… גם בתקופות הקשות ביותר לא רואה אני מולי עדיין את התהליך לקראת המוות. תמיד, גם במצב הדיכאוני ביותר נשארת לי משבצת של תקווה שמאד חשובה להמשך….". ז׳ק נפטר שבוע אחרי הראיון. יהי זכרו ברוך!