עדי כהן – עדֵלֶ ה ברטרר, עם העלייה לארץ החליפה את שמה לעדי כהן. נולדה במישקולץ/הונגריה ביום 1911.11.11 .תאריך הולדתה המיוחד זכור לכל בני משפחתה וידידיה בכל שנה ושנה. בת בכורה לחמישה אחים ואחיות. כשהייתה בת 8 היגרה המשפחה למורבסקה אוסטרבה בצ'כוסלובקיה, שם פתח אביה בשותפות עם אָ חיו מעדנייה שהייתה מפורסמת בעיר. למדה בשפות הונגרית, גרמנית, צ'כית וכמובן עברית עם הגיעה לארץ. מגיל צעיר נשבתה לציונות וגילתה רצון לעלות לפלשתינה. הייתה חניכה בתנועת הנוער תכלת-לבן ושם הכירה את חנן כהן. לפני העלייה לארץ ישראל נישאו על פי בקשתו של אביה של עדי שלא אהב את הרעיון שביתו שבאה מבית דתי תיסע מבלי להינשא. גם רצונה להיות חברה בתנועה ולעלות לא"י לא התקבל בעין יפה ע"י הוריה. למדה טיפול בתינוקות בצ'כיה כהכנה לעבודה בקיבוץ ובארץ המשיכה בהשתלמות בויצ"ו ירושלים קצת אחר הגעתה לקיבוץ. שנים רבות עבדה כמטפלת תינוקות, בגיל הרך וביה"ס, ועד היום זכורה לטוב בין חבריה וחניכיה כמי שלא קיבלה תמיד את המוסכמות לגבי שעות "מותרות" להנקה וביקור ובגישתה הפתוחה להורים. גויסה מטעם התנועה לעזרה בקיבוצים פרוד, רגבים ואייל. בקיבוץ הייתה חברה בועדות שונות. כעבור עשרות שנים בטיפול וחינוך ילדים עשתה צעד נועז והצטרפה לצוות המעבדה המצומצם ב"גת" יחד עם חברתה הטובה טרקה בדר, שם המשיכה לעבוד כמעט עד סוף ימיה. ב- 1960 יצאה עם משלחת קטנה של חברי גח"מ לחפירות במצדה בראשותו של שמריה גוטמן, חוויה זו הרשימה אותה ביותר. בין תחביביה והעיסוקים הרבים בשעות הפנאי: המשחק המרתק בדיאבולו שאת המיומנות בו הביאה מצ'כיה, אהבת הקריאה בספרים, האזנה למוזיקה, לימודים, סריגה – בעיקר נעלי תינוקות ועוד. עדי וחנן הקימו משפחה לתפארת, מלבד ארבעת ילדיהם הביולוגים נעמי, ערה, תלמה ויצחק אימצו את רבקה אליהו-הרטוויץ כבת. ביתם היה פתוח תמיד למאומצים צעירים ובוגרים, הקשרים שיצרו עם עולים חדשים או יחידים בקיבוץ היו חזקים וטובים ונשמרו עד מותם. בעקבות עלייתה של עדי לארץ ב- 1932 הגיעו הוריה ושלושה מאחיה לארץ ב- 1935 ומאוחר יותר גם סביה מצד אביה והאח ששירת בצבא. כך שהמשפחה המיידית שלה ניצלה, לא כך היה גורלם של רבים מבני המשפחה שנשארו מאחור ולא שעו להפצרותיה לבוא בעקבותיה. עדי הייתה אהובה על כל משפחתה ומכריה, חניכיה, עובדי המעבדה, ואחרים. הייתה שלמה בדרכה, אהבה והתגאתה בבחירתה בחיים בקיבוץ. יהי זכרה ברוך.