אברהם נולד בקרמניץ באוקראינה. מרכז לתנועת "החלוץ" מתוכה עלו ארצה מאות, החיים עתה בעיר ובכפר. בהיותו בן שלוש מת עליו אביו והאם נשארה עם שני ילדיה הקטנים ללא אמצעי פרנסה. אולם האישה הצעירה "אשת חיל" היתה ולא חסכה מעצמה עמל ויגע כדי לתת לילדיה חינוך והשכלה נאותים. היא היתה מעורה בחברה וביתה בית – ועד לנוער חלוצי במקום. למרות שהציונות היתה בימים ההם בלתי פופולרית עדיין, היא חנכה את ילדיה להגשמה חלוצית בארץ – ישראל. אברהם סיים 12 שנות לימוד כתלמיד מצטיין, למד את מקצוע המסגרות ויצא להכשרה בקלוסובה. עם שובו מההכשרה חייב היה להתייצב לצבא הפולני, שהיה זר לכל בחור יהודי. הוא עזב את פולניה בחשכת הלילה, חצה את הנהר הגבול לצ׳כיה והצטרף ל״החלוץ" שמנה אז עשרות חברים בלבד ומתח ההגשמה שלה בירידה מתמדת, עקב השובע והשאננות ששרר בין היהודים. הוא הרים את נס החלוציות ותבע את היציאה להכשרה. באביב 1928 יצאה הקבוצה להכשרה – קראו לעצמם קבוצת. "רצון", רצון עז לשנות, למרוד ולהתסיס. הוא היה ממדריכיה וממכוניה של הקבוצה. בפברואר 1929 עלה ארצה עם הראשונים, בלב העמק בעין טבעון. במגע מתמיד עם האקטיבה הרעיונית של הקבה״מ בעין חרוד, עוצבה דמותם הפועלית והקיבוצית של אברהם וחבריו. ב – 1930 , לאחר הפילוג בשומר הצעיר ג', קם האיחוד בין קבוצת."רצון" לבין החלק של קבוץ ג' שהצטרף לקבה״מ. בהתמזגות זו הוא היה הרוח החיה והמלכדת. עבודתו הראשונה בבת-גלים היתה בבניה. וכשעלתה הקבוצה לוואדי – חוארית היה מרכז קבוצת הבניין, שעבדה בעבודות חוץ בחדרה. הוא שימש בתפקידים מרכזיים במשק – כלכליים וחברתיים. בהפוגות בין תפקיד ותפקיד עבד במסגרות, ב- 1939 יצא בשליחות התנועה לאוסטריה ורומניה לפעולות הצלה. בשנות 52 – 1951 שנות זעזוע הפילוג, מילא תפקידים מרכזיים )גזברות, מזכיר פנים(. הוא היה אהוד ומקובל על החברה שראתה בו שליח ונציג נאמן. זקוף קומה התהלך בינינו כשחיוכו הטוב והמאיר מקדם פני כל המכרים, חברים וילדים. מקור שמחה ועליצות – המשפחה, האשה, הבנים והנכד. קשור מאד למשפחתו – עזר למשפחת אחותו צביה ויעקב להיקלט במשק אצלנו, בעברם מתל-יוסף אלינו. נפטר בבית, חולים בילינסון מהתקף לב, הניח אחריו את אשתו יונה, בנים: גדעון, עמוס, דוד ובת שרה, נכדים ומשפחה בארץ ובגולה. 

מדברי חברים מעיירות הדלות היהודית בפולין ינק את עממיותו ופשטותו, בקלוסובה חושל אופיו ועוצבה דמותו החלוצית. עקבות חייו ומעשיו חרותים בכל אשר קם והיה בביתנו. היו בו תמימות נלבבת, פשטות הליכות ויחס בלתי אמצעי לחבר. דבקות בערכי התנועה ונכונות לקבל את דינה ומרותה, היתה מסגולות היקר שבנפשו. בשנים האחרונות העמיק את שורשיו בהוויה ובעשיה מבורכת באיזור. נכס נפשו: הרוח הטובה והמסורת החברית. ייצג בתבונה, בשיקול דעת, ובאחריות עילאית את הצבור שראה בו את אחד מנציגיו. היה שייך לחבורה שמעדיפה עניני הכלל על ענין הפרט. היה מעמודי התווך, מצוות הפעילים למען צרכי צבור מתוך אמונה כנה ושלא על מנת לקבל פרס.