אהרון בן שלמה נוסנבוים נולד ב – 1869 בגליציה ונפטר ב – 1943 בתל-אביב מהתקף לב, הגיע בשנות ה-30 ישר לקיבוץ ונשאר בו עד ליום מותו. שנת לידתו מעידה על מקורו – בית אדוק, ואף כי צמח באזור של חסידות קנאית, היה בית הוריו בית של "מתנגדים", והוא שמר על צביון זה כל ימיו. פרנסתו היתה הפרנסה המצויה של משפחת העיירה הקטנה: מכולת, מרזח ומסחר לשרות האוכלוסייה הכפרית. עם נישואיו לפרל אייזנברג, היא בת 16 ומשהוא והוא בן 21 ,עברו לבוקובינה, לעיירה זווינטש, ושם רכשו את הזיכיון לגביית המכס, שנגבה באותם הימים במעבר ממחוז אחר של הקיסרות האוסטרית למשנהו. בלע״ז: רעגאטניק. כל ימיו היה העניין להבטיח את פרנסת משפחתו – והוא הוליד 9 ילדים )2 מהם מתו בינקותם( – עניין שולי לגביו, והעול היה מוטל בעיקרו על האשה, עניינו היה בבית המדרש ובעסקי הקהל. צנוע ולא שואף לגדולות, אולם בעל כבוד עצמי ואהוב על הבריות, משום שלא ביקש לעצמו דבר אף לא שכר לטרחתו. תמיד היה קשור בקשרי ידידות עם בעל אחוזה מן האצולה האוסטרית, ברון לפי תארו, בלי להיהפך ליהודי החצר. טיבם של קשרים אלה מעולם לא נתבהר לבני הבית, פרט למזכרות לאין קץ, שהיה אוגר מידיו של הברון. הוא נהנה מבריאות טובה, וכמעט לא ידע חולי. היתה בו חסינות טבעית, בניגוד לאמא פרל שהיתה חלושה, ללא כל ספק מרוב עמל מפרך: לידת 9 ילדים, הנהלת משק הבית ואף הדאגה לבית המרזח שעם ההעברה לצ׳רנוביץ הבירה, הפך למטה הלחם של המשפחה. אבא ואמא היו נחרצים בדעתם לתת חינוך לילדיהם, ומעולם לא נתחוור לי מניין לקחו את האמצעים להחזיק את כל הילדים בתיכון ובהשכלה גבוהה, הכל לפי הכישורים. כידוע לא היה בימים ההם חינוך חינם בשום דרג, לא בעממי ובוודאי שלא בתיכון. אווירת הבית היתה תמיד למדנית-ווכחנית, מאחר וצ׳רנוביץ שכנה בצומת גיאופוליטית אשר טולטלה על ידי פלישות, מלחמות וזעזועים שפגעו בספר של הקיסרות האוסטרו- הונגרית. צ'רנוביץ היתה מרכז יהודי מפורסם. היא אכסנה את ועידת האידיש, והיוותה מרכז לתנועות אידיאולוגיות ציוניות וציוניות – סוציאליסטיות ודתיות. כל בני הבית, החל מראש המשפחה, היו מעורבים בחיי החברה והרוח והפוליטיקה היהודית הפנימית והחיצונית. אבא לא היה ציוני ולא השתייך למפלגות הציוניות, והוא אף ראה את הפסקת לימודיי, יציאתי להכשרה חלוצית ועלייתי לארץ – כאסון משפחתי. ואף על פי כן, כאשר עלה לארץ־ ישראל והתיישב בקיבוץ, הודה, שאלו היו הימים המאושרים ביותר בחייו. בוויכוחים של אותם הימים, היה מחסידיו הגדולים של הרב קוק וחזר על אמרתו המפורסמת: ״ששומרי קדושה ישראל וקדושת הארץ, הם אלה שבאו לעבד את אדמתה ולבנות את עריה". ההורים בקיבוץ הקימו על גבול כפר חוגלה – גבעת חיים, בית כנסת על שמו הוא ״בית אהרון״. הוא מת מיתה חטופה בבית קרובים בעת ביקורו בתל-אביב, ודאי מרב צער ודאגה לגורלי: בשבי גרמניה הנאצית. הוא נטמן בבית הקברות הישן בתל – אביב.