אייקו נולד בצ'כיה כבן הבכור למשפחת מתבוללת, ששפת דיבורה היתה גרמנית. אחרי סיימו את בית הספר העממי למד בגימנסיה שרוב תלמידיה היו גרמנים לאומיים. אייקו הצטרף לתנועת הנוער "מכבי הצעיר" ואת השעות הפנויות היה מבלה באולם ההתעמלות של "מכבי". בהשפעת שליחים מארץ ישראל החל להתעניין בארץ ועם התבגרותו החליט לעלות. לפני עלייתו עשה שנתיים בהכשרה חקלאית בחוות "החלוץ" בשלזיה, וזמן מסוים עבד בעיר פראג כעגלון על מנת להשתכר להוצאות העלייה. באוקטובר 1929 יצא ברכבת לנמל טריאסט, ומשם באניה לחיפה. את הימים הראשונים עשה בבית העולים בבת גלים ומשם הלך לתל-יוסף, למקום שבו שהו כבר אחדים מחבריו מ״מכבי הצעיר". אחרי שבועות אחדים חזר לחיפה והצטרף עם קבוצת "רצון" לקיבוץ ג׳ בבת גלים. כאן עבד בעבודות שונות ובעיקר בקבוצת הבניין הקבלנית של הקיבוץ. אחרי עבודה של תשע שעות ביום היה מתאמן בקביעות בהתעמלות בסניף "הפועל", ובכנס הארצי הראשון של "הפועל" זכה בפרס ראשון בהתעמלות על מכשירים. בחיפה התקשר עם מרים פרוינד ז״ל, ויחד עברו עם הקיבוץ לחדרה. כאן התמיד בעבודה עם קבוצת הבניין, והיה בין האחרונים שעברו למקום הקבע בואדי חווארית, היא גבעת-חיים, בשנת 1933. בגבעת-חיים עבד שנים רבות בבניין, והעדיף את העבודות ה״שחורות״ – הוצאת המסמרים מלוחות התבניות, עזרה ביציקה, בטיח ובריצוף. בגיל מאוחר עבר לעבודה שבה התמיד עד ימיו האחרונים – הובלות בחצר הקיבוץ. שנים רבות חי בבדידות – מרים נפטרה ב-1949 והבן היחיד עבר לחיות בדרום הארץ – ועם זאת עטפה אותו אווירת חיבה ויחס מיוחד מצד חברים וילדים. מדברי חברים בשביל אייקו היתה העבודה הקשה והמפרכת כתואר אצולה ובשום אופן לא רצה ללמוד מקצוע שיקל עליו את העבודה. אהב את הקיבוץ והיה מעורה בנעשה בו. בשנים של "ראשית" היה עובד בשבתות על מנת להיות חופשי כדי להשתתף בישיבות המזכירות שהתקיימו גם אז בימי ו'. נזכור אותו כאיש פשוט ואציל. אף כי היה שונה מאיתנו, כולנו הערכנו ואהבנו אותו.