אמא נולדה בכפר צ'כי קטן – הם היו שלושה בנים ובנות, משפחה יהודית יחידה במקום. גדלה במשק חקלאי של הוריה שניהלו גם חנות בכפר. בקיץ ובחגים היה מפגש למשפחה, )לאביה היו עוד 11 אחים ואחיות, בתקופה הזו היו למשפחותינו הרבה ילדים(. התאספו אז מוינה ועד פראג. בתקופה יותר מאוחרת הבית שלנו בווינה הפך למרכז לכל המשפחה. בת תרבות, קראה הרבה, אהבה לבקר בתאטרונים ובקונצרטים. בתחילת המאה העשרים, בתקופה ההומנית חינכה אותנו לאחריות בחיים במעשים ובעבודה. בעלת הכרה ציונית סוציאליסטית ואנטי דתית. בשואה נשארה היא לבדה ועוד בן דוד אחד מכל המשפחה הענפה. אחיותיי אשר הצליחו לברוח בזמן לצרפת העבירו גם את ההורים לכפר קטן בהרים. בעזרת האוכלוסייה במקום הצליחו להסתתר ולעבור את הכיבוש הנאצי. אבי מת אחרי גמר המלחמה ואמא באה אלינו חולה ושבורה בפברואר 1948 . למרות התנאים הקשים שבהם חיו ההורים )מלחמת העצמאות, תקופה קשה( היא הבריאה וגם פה היה חדרה הקטן למקום מפגש לחברים והורים. כך נזכור אותה. מדברי חברים והורים: נפרדים ממך בלב קשה. אמאלה למרות שלא היו לך ילדים משלך היית לאם אמיתית ודואגת לילדי בעלך ששיכלו את אמם בגיל הרך. חינכת אותם לפי מיטב יכולתך ועמדת לצדם גם בזמנים קשים. חיית חיי מחתרת עם דאגה לבעלך החולה אנוש. הגעת ארצה למשפחתך בגבעת חיים ומצאת את מקומך. שנות שלוה אחרי העבר הקשה. הסתגלת יפה לעבודה ולחיי הקבוץ, התמסרת לבני משפחתך. נזכור אותך תמיר מלאת מרץ ובמלוא אונך. מיום שהגעתי לגבעת חיים, התקבלתי לחברה של סבתא כרמון וזגר . בחברה החמימה הזו קל היה לי להתאקלם כאן. כאשר סבתא זגר חלתה ונפטרה נשארנו שתינו וידידותונו העמיקה. בילינו יחד ועזרנו אישה לרעותה בימים טובים ובשעת מחלה וצער. ביום בהיר הלכתי אליה על מנת לקחתה לטיול, מצאתיה ללא הכרה-כעבור יומיים נפטרה. כך אבדה לי חברתי הטובה אשר אתה ביליתי פרק חיים מתוך ידידות ורעות. רק שנתיים שהכרנו מקרוב יותר – מאז שאנו בוועדת הורים. היתה נראת אשה מסודרת, משתתפת בכל אירוע במשק. בהתקרב יותר התגלתה הרבה יותר, היתה לה כמיהה לידידות, לחיי חברה, רצון חזק לראות, לטייל בארץ ולהתרשם. יחס יפה לעבודה לפי יכולתה. קרה ולא הכינו לה עבודה לאיזה זמן־ נפגעה מאוד ופנתה לוועדה כי לא יכלה בלי עבודה לכמה שעות ביום – בחברה עובדת. אהבה לזכור את השנים הלא כל כך רחוקות, בהן ארגנו את הסבתות לקטיף תפוחים בגן הזקן – התרמיל כלל לא היה כבד מדי, השמחה היתה רבה ועשינו תוצרת. בכל פגישה ומסיבה שארגנו לחברת ההורים, היא סבתא כרמון, היתה הראשונה שהציעה לאפות עוגות )בעילום שם( ולא שכחה להודות לכל אחת באופן אישי. בטיול האחרון – ברכבת כבלים ירדה לראש הנקרה. כשחזרה היתה כולה קורנת מהתפעלות על היופי. אהבה את החיים והסתלקה במות נשיקה.