"אחרי הכל ניצחתי את היטלר" (ציטוט מתוך ספר שהוציאה על חייה)
זכיתי להקים בית בארץ ואני מאושרת על כך.
שני ילדיי הם שתי העיניים שלי. אני מאחלת לכל האמהות בישראל שיהיו להן ילדים כאלה.
זו הנחמה, זאת המשפחה והאהבה היא ללא גבולות. אסתי ויוסי יודעים למה אני זקוקה והם תמיד דואגים
לי. הגורל לקח ממני את בני משפחתי, גדלתי במשפחה וביום אחד נשארתי לבד בעולם. כמו עץ בודד
באמצע היער. אני מקווה שלא יהיה איש בעולם שיצטרך לעבור את מה שעברתי.
סבתא אלישבע שלנו
ממש לא ברור איך אפשר לסכם בכמה שורות ומספר משפטים חיים שלמים של סבתא אלישבע שלנו.
המילים והתיאורים לא יכלו לה.
בשביל זה הייתם צריכים להכיר אותה, לחוות אותה, לדבר איתה ולהקשיב לה… אם זכיתם בכך הבנתם
שהיא היתה אחד האנשים היותר מיוחדים שהיו לנו בעולם הזה. סבתא אלישבע שלנו היתה מהזן הנדיר של
הלוחמים בשם החיים. אף אחד לא יכול לה, לא היטלר, לא מנגלה, לא הזוועות ולא החורבן – היא ניצחה
את כולם. גם למוות העזה ואמרה "לא" מספר פעמים. עקשנית, אמיצה, צלולה, חריפה, חכמה עם זיכרון
נדיר לאירועי החיים הרחוקים והקרובים, ברמת פרסי הפרסים, תיאורים וימי הולדת וימי נישואין של כולם.
גם כשהיא נושקת לגיל 95 המשיכה לנהל דיונים חריפים על המצב המדיני והפוליטי, לתת עצות מניסיונה
ולנהל שיחות מרתקות ומלאות תובנות על החיים.
בשנים האחרונות התמקדה בתיעוד חייה מילדותה בהונגריה, דרך הישרדותה בשואה וכלה בניצחון החיים
באמצעות הקמת משפחה יהודית בישראל.
זאת עשתה באמצעות סרט עדות מצולם בוידאו וכתיבת ספר – סיפור חיים. אילו היתה איתנו פה היום, היא
היתה אומרת לכולכם תודה שבאתם להיפרד.
היא היתה אומרת: אסתרקה ויוסיקם שלי. תזכרו את המתים ותחיו את החיים. תשמרו על עצמכם, על
בריאותכם ועל המשפחה ואל תעבדו קשה מדי.
סבתא אהבה את כולם ודאגה לכולם, את הקרובים ואת הרחוקים בחייה.
באופן אישי אני פה עומדת ולא מאמינה, סבתא אלישבע שלי לא באמת נפטרה… אני מודה על הזכות
שהיתה לי סבתא שכזאת! ואני אוהבת אותך מאוד סבתא אלישבע שלי!
שני ליגטי