אלי נולד בדרוהובוביץ, עיר הנפט בגליציה שבפולין. סיים גימנסיה בוינה ולמד באוניברסיטה. הפסיק את
לימודיו. בשנת 1933 עלה ארצה והצטרף לקבוץ גבעת-חיים. בין חבריו הוינאים בלט כאיש הספר והתרבות.
בשעות הפנאי היה קורא ספרים על ספרות ואמנות. ביחוד על אמנות הציור ואת פרי קריאתו היה מעניק
לחבריו בשיחות מאלפות ומנעימות כאחת. בשנות המהומות תרצ״ו – תרצ״ט ) 39 – 1936 ( שירת בנוטרות,
אחראי בתחנת ה״גפירים" בתור סמל וגם אחר-כך צמוד לשרותיי ה״הגנה" בהדרכה, בגדנ״ע ובגיוס לפלמ״ח.
הוא העלה את הטיול והסיור לרמה גבוהה של טיפוח האהבה לארץ.
מעטים היו בקיאים כמוהו בידיעת הטופוגרפיה והישובים העבריים והערבים באזורים נרחבים בארץ.
השתתף עם חניכיו במסעות ובטיולים רבים ובין השאר גם בכיבוש ביריה, לרגל העלייה לתל-חי. רק לעיתים
רחוקות קבל חופשה לחזור קצת הביתה ולעבוד במשק.
היה פעיל בכיבוש העבודה העברית בפרדסים, יצא למשמרת, למרות המגבלות בבריאות עקב שיתוק ילדים
שחלה במשק. המשיר לעבוד במכוורת ובגן -הירק. ב – 1947 יצא בשליחות לצרפת לארגן שם נוער למען
ה״הגנה״. כשחזר ארצה עם חניכיו, אנשי גח״ל. השתדל להקל עליהם את חבלי ההתערות בנסיבות החדשות.
כשיצאו חניכיו, אנשי הקומנדו הצרפתי לפעולתם הראשונה בנגב, למיקוש הכביש לעזה ליד רפיח – התנדב
ללכת עמהם, ותוך כדי הזהירו אותם בפני הסכנה שהבחין בה, נפגע משני כדורים ונפל.
כעבור שנה העבירו את ארונו משם ונקבר בגבעת-חיים.
הניח במותו אשה, שלושה בנים: גבריאל, גיורא , גדעון, משפחה בארץ ובחוץ לארץ.

מדברי חברים:
איש הספר – הקו היסודי של כל הציונים לאישיותו: איש הלימוד והדעת, עדין הרגש. בלכתו במחנה,
בשבתו ליד שלחן האוכל, בעמדו באוטובוס החזיק ספר ביד. ההכרה הובילה אותו להתגייסות מלאה לענייני
ה״הגנה". נוטרות בזמן המאורעות, הדרכה בגדנ״ע, גיוס לפלמ"ח. היה נעדר מן הבית רוב הזמן, בכל זאת
נשאר המשק ביתו, קיים קשרים עם רבים מחברינו, התמסר למקצוע שהפלמ״ח הכיר בחשיבותו הרבה
וטיפח אותו במיוחד. ידיעת הארץ על פרטי פרטיה, על כפריה הערביים, שביליה, הריה, עמקיה, מעיינותיה
ופלגיה. השקיע בזה את כושר הלימוד שלו, את זכרונו המדויק, את אהבתו לארץ ולטבע בכלל, ומשהו
מהמסורת של תנועת הנוער בחו״ל שה״טיול" היה ציר פעולתה.
הידיעה אצלו היתה קשורה בלהט פנימי, ברעיון, באידאה. לא ידע לאות, עבד יומם ולילה. דרש הרבה
מאנשיו והם נענו לו ברצון. הפייפ בפה, גופו קצת מסורבל, מספר על ספר שקרא, על החיים בפלמ״ח, על
הטיול, צייר לך ואדי זה או אחר, תיאור כזה שנדמה לך כי הלכת בצירו את אותה הדרך. ניחן בגישה פשוטה
וקלה אל החברים,