אפרים נולד ב- 23 בפברואר 1916 בסכווננגאן, עיירת קיט בחופי הים הצפוני בהולנד. לאימו חנה )אנג'ה(
ואביו חיים פנחס פרידמן, שבאו להולנד מפולניה. בית הוריו היה בית יהודי דתי, בית ציוני, פתוח לרווחה לכל
יהודי ושימש מרכז לכל מעשה ציוני במערב אירופה, חוקי או לא חוקי. הערך העליון אצל הוריו היה אהבת
ארץ ישראל. מגיל שלוש למד עברית אצל גננות שבאו מישראל, נחמה טיומקין ורחל קטינקה, ממייסדות
קיבוץ בית אלפא. בהולנד אמו חינכה אותו בצורה די חופשית, לא לבש ציציות או כיסוי ראש, בבית הספר היו
מעט ילדים יהודים וכל חבריו היו גויים. לימודי עברית ותנ"ך למד בבית אצל מורה פרטי. בגיל 12 עבר לגור
בבלגיה, באנטוורפן והכל השתנה, כל משפחת אביו גרה שם וסבו, שמואל פרידמן, היה יהודי קיצוני בדתו
שהתנגד בחריפות לציונות "משום שאסור לעלות לישראל לפני הגאולה וצריך לחכות למלך המשיח שיביאנו
ארצה". לסביו היו 12 ילדים. אביו של אפרים, הבכור, היה למעשה המפרנס, היות וסבא היה חולה וישב כל
היום ולמד תורה. הייתה זו משפחה ססגונית, הדודים יצגו את כל הקשת הפוליטית חברתית. ביתם של סביו
היה מלא ילדים, רועש וגועש. היות וסבו היה חולה הם היו מתפללים במניין כל שבת בביתו, כל הגברים
מסובים לשולחן החגיגי בשבת ובחגים )הנשים לא ישבו יחד עם הגברים(, ויכוחים אין סוף החל מדברי תורה
וכלה בפוליטיקה. היה זה בית פטריוטי, וסבא היה השולט היחידי. המעבר מהולנד לבלגיה היה משבר מפני
שבהולנד למד בבית ספר רגיל ואילו בבלגיה נשלח לבית ספר שדודו ניהל, פה למדו ארבע שעות לימודים
רגילים וארבע שעות לימודי גמרא ועוד. המשא ומתן התלמודי, חריפות הטעונים והטיעונים שכנגד שבו את
ליבו ומהר מאד הצטיין בלימודים. אחרי פרעות 1929 שלחה ההגנה שליחים לקנית נשק. אחד מהשליחים
היה אהרון שידלובסקי ז"ל ממקימי קיבוץ כינרת. הוא היה מל"ו צדיקים, היה איש "הולך תמים ופועל צדק"
והואשכנעו לחבור לקיבוץ.
ב- 1925 היה אביו אחד מחבורה קטנה של אנשים שקנו אדמה בשרון. בכך היה ממייסדי רמתיים.
באותם שנים התרכזו חייו בעיקר בתנועת נוער מקומית "בצעירי העם" שבה פגש את ברטה, אשתו,
והתרחק מהדת. ברצותו להקדים את עלייתו הכין תכנית. למד יומם וליל, קפץ 3-2 כיתות תוך 3 עד 4
חודשים ועבר בחינות הכניסה לאוניברסיטה בחנט לפקולטה בחקלאות. באותם השנים היה גם בין היוזמים
להקמת הפדרציה של כל הנוער הציוני בבלגיה ונבחר ליושב ראש הפדרציה. כעבודת הגמר באוניברסיטה,
"ההתפתחות והמצב של ההתיישבות החקלאית היהודית בארץ ישראל", נסע ארצה ב- 1937 ועבר לרוחבה
ולאורכה במשך 4 חודשים. אחרי שסיים את האוניברסיטה יצא להכשרה, גר לבד בחווה שהייתה שייכת
לאוניברסיטה ויצא יום יום לעבוד עם הפועלים. בראשית 1939 התחתן עם ברטה, עלו ארצה והלכו לכינרת.
אחרי העבודה עסק בקריאה בכדי להבין את חיי הקבוצה, את התפתחות הארץ ותנועת הפועלים.
אחרי חצי שנה עברו לבית-אורן עם גרעין בלגי. החיים בבית-אורן בימים ההם היו קשים מאד. לא היה אוכל,
לא הייתה פרנסה, גרו באוהלים. החורף הראשון היה קשה מאד, בלילות ובימים הרוחות החזקות הפילו את
האוהלים על יושביהם, הגשם הרטיב את המעט שהיה באוהל על דייריו, היו ימים שממש רעבו ללחם משום
63
שאי אפשר היה להביא אספקה מחיפה אם בגלל שיבוש הדרך או בגלל הלגיון הערבי ששכן במבואות
אחוזה וירה על הכביש. נכנסו לחורף עם 180 חברים ובאביב נשארו 80 בלבד. כשקבלו את הפרה הראשונה
עבד בנוסף לעבודתו בהכשרת הקרקע, עם הפרה בהיותו "הרפתן הוותיק". הקיבוץ שלח אותו ל"סמינר
רחובות" )סמינר ברל כצנלסון(. ברל היה מורה דגול, האישיות המרכזית בתנועת הפועלים ומהמשפיעים
ביותר בעולמנו. מאד אהב אותו ומאז הסמינר הפך לבן בית אצלו. בקיץ 1941 הצטרף לפלמ"ח והלך לקורס
באלונים. ב – 1943 קיבל פקודה מבן-גוריון לצאת לסמינר שליחים בלתי לגלים להצלת יהודים ולעזוב
את הפלמ"ח. בסוף ספטמבר יצא אל הבלתי נודע, אל יהודי צפון אפריקה. התאהב ביהודים אלו וחזר
אליהם עוד ועוד. ב 1945 -חזר ארצה לרפת ולחיי הקיבוץ. באחד הימים יצא בראש כיתה )כיתת חברי הגנה
מחברי בית-אורן( לאימונים, נתפשו ע"י האנגלים ובילו יומיים בבית סוהר בחיפה וכמה שבועות במחנה
מעצר בלטרון. בספטמבר 1946 יצא לשליחות שלישית לצפון אפריקה, כאחראי לענייני הגנה ועליה. במשך
שנתיים בצפון אפריקה הגיע לכל מקום בו חיו יהודים. הוציא 3 אניות מחופי צפון אפריקה, אלפי יהודים עלו
והשתתפו במלחמת העצמאות. לאחר חזרתו ארצה הספיק להשתתף בפעולה אחת לקראת סוף המלחמה.
ב -1949 -גוייס לחצי שנה להקמת מחלקת יהודי המזרח בסוכנות היהודית ובמסגרת עבודה זו בקר שוב
בצפון אפריקה. ב- 1956 ,לקראת עצמאות מרוקו ובתוככי מלחמת השחרור של ערביי אלג‘יריה יצא שוב
לצפון אפריקה למרוקו ולאלג'יריה למשך 9 חודשים, ובפעם האחרונה יצא לצפון אפריקה לקראת עצמאות
אלג'יריה ב 1961 -וחרש אותה לאורכה ולרוחבה תוך דרישה ליהודים שיעלו ארצה או יברחו לצרפת.
ב- 1950 היה מזכיר המשק, באמצע תקופת היותו מזכיר הוחלט באסיפה שעליו להחליף מחנך וללמד
את הכיתה הראשונה, כיתת אורן, בבית אורן. במשך 4 שנים חינך את הכיתה עד י"ב. ב- 1961 שלחה אותו
גולדה מאיר, שרת החוץ דאז, להיות שגריר ישראל למרכז-אפריקה. יצאנו כל המשפחה )שני בנים ושלוש
בנות שנולדו בין השנים 1958-1945 )ובמשך שנתיים היה שגריר במרכז אפריקה ובצ'אד. עד אז היה לפי
בטוי של טבנקין ”שגריר ליהודים" עכשיו לראשונה הפך שגריר לגויים. בסוף 1981 יצא שוב כשגריר נודד
ל – 8 חודשים. במשך השנים, בין שליחות לשליחות ובין תפקיד לתפקיד עבד ברפת, בסוף שנת 1966 נבחר
כסגן ראש המועצה האזורית חוף הכרמל ושם עבד כ- 14 שנים. עסק בהרבה דברים וגם בהקמת בית-
הספר האזורי מעגן-מיכאל. משנת 1967 התחיל גם בפעילות פוליטית, היה ממייסדי התנועה למען ארץ
ישראל השלמה, תנועת בנאי, תנועת התחיה ותנועת צומת. ב- 1985 עסק בכתיבה מטעם יד טבנקין, כתב
על שלוש האוניות שהוציא מצפון אפריקה ב- 1947 ועל ההגנה בצפון אפריקה. היה חבר מזכירות התחיה
וכשהתנועה התפרקה החל בכתיבת ספר על שליחויותיו וכתיבת מאמרים פוליטיים.
בשנת 1980 עבר לגור בקיבוץ גבעת חיים מאוחד עם חברתו לחיים חנה עוזרד, במשך חייו בגח"מ תמיד היה
פעיל ומעורה בנעשה במשק, וכך עד 2006 .ארבעה ימים אחרי יום הולדתו בפברואר 2006 קיבל אירוע מוחי
קשה ואחרי ארבע שנים של חיים ללא עשיה נפטר ונקבר בבית אורן ליד בנו הלל שנרצח , ואם ילדיו ברטה.
יהי זכרו ברוך
מירל׳ה