אריה הגיע לגבעת חיים בשנת 1933 מוינה, שם נולד והתחנך. בנעוריו היה חבר בתנועת "תכלת לבן" עד עליתו ארצה עם עליית היטלר והאנטישמיות. במסגרת לימודיו בבית ספר מקצועי למד להיות אינסטלטור, ובעתיד היה זה מקצועו הראשון. עם הצטרפותו לגבעת חיים, בהיותה בת שנה, הצטרף לקבוצת הבניה שעסקה בבניית בתי הקיבוץ וכן בעבודות חוץ, בעיקר בכפר חיים בעמק חפר. אריה תכנן וביצע את תשתיות משק המים בקיבוץ ופיתח במשך השנים את כל מערכת הצינורות. בשנת 1941 ,עם הקמת הפלמ"ח גויס למטה הפלמ"ח בו שירת עד פירוקו ב– 1948 .לאחר מכן נשלח ע"י המדינה לקפריסין, למחנות הפליטים בהם נעצרו פליטי השואה שלא הורשו להיכנס לארץ. עם שובו לגבעת חיים ב – 1949 המשיך לעבוד במקצועו – אחזקת ופיתוח משק המים. נבחר למרכז עבודה ואף למזכיר הקיבוץ. בתקופת כהונתו כמזכיר חוותה התנועה הקיבוצית וגבעת חיים את הפילוג. פילוג קשה ולעיתים אף אלים שהוביל חצי מאוכלוסיית הקיבוץ לפרוש ולהקים את גבעת חיים איחוד. האספות אותן הינחה וניהל היו קשות עליו במיוחד מאחר והיו עימותים קשים עם חברים שרק אתמול היו חבריו הטובים ביותר. לאחר הפילוג וסיום תפקידו כמזכיר גויס ע"י "הקיבוץ המאוחד" לתפקיד במחלקה הכלכלית. במסגרת עבודתו עסק בעיקר בהקמת מפעלים בקיבוצים ברחבי הארץ, וביצוא למדינות העולם, בעיקר לאפריקה. בשנות ה– 50 וה– 60 היה חבר במזכירות מרכז "הפועל" והתמחה במיוחד בעקרונות ספורט הפועלים בעולם. כך יצר קשרים בין "הפועל" למרכזי ספורט בעולם. אריה היה חבר גבעת חיים במשך 40 שנה בהם מילא שליחויות ותפקידים שונים שהיוו תרומה למדינה, לתנועה ולקיבוץ גבעת חיים. יהי זכרו ברוך. איתן חפר.