גרדה נולדה בשנת 1910 ,בוינה שבאוסטריה, בת בכורה להוריה. המשפחה לא התכחשה ליהדותה, אך לא שמרה מסורת ולא היתה ציונית. בימי נערותה עברה גרדה לחיות בפראג, והצטרפה לתנועת "מכבי הצעיר". אחר כך עברה לתנועת "תכלת לבן", שם שמעה ולמדה על הציונות ובשנת 1934 עלתה לישראל, בעקבות אחיה הצעיר. לאחר 4 שנים בארץ הצטרפה לקיבוץ כפר מכבי. גרדה קיבלה חינוך מוסיקלי בבית ולמדה לנגן בכינור. עם הכינור באה לישראל והמשיכה לנגן במסגרות שונות. בהיותה בכפר מכבי פגשה כנר צעיר – מרדכי רודולפר, איתו הקימה משפחה והם עברו לגבעת חיים, כאן היו למרדכי חברים. הקליטה היתה קשה והגעגועים לקיבוץ הקודם היו עזים, אך כאשר נולדה הבת הבכורה נאוה, בשנת 1943 , נוצרה בה הרגשת בית ושייכות והיא אהבה את ביתה הקיבוצי והיתה קנאית לו לאורך כל חייה. עם לידת בתה השניה, דורית, נטשה את הנגינה בכינור, אך הקפידה להנחיל את אהבת המוסיקה לילדיה. מספר שנים עבדה גרדה כסייעת לרופאת השיניים ומשם עברה לעבודה באיזולטור, עליו היתה אחראית במשך כ-10 שנים. כשהגיל התחיל להשפיע על הכוחות והעבודה קשתה עליה, עברה לעבוד במחסן הבגדים, בו המשיכה עד ליציאתה ממעגל העבודה בגיל 81 .גרדה התמחתה בגיהוץ חולצות ובעבודה זו לא היה לה מתחרה. גרדה היתה אשה חזקה, ישרה מאוד וקנאית לכל מה שהאמינה בו. יותר מכל אהבה ללמוד כמה שיותר, על כל מה שאפשר. היא למדה מקריאה, מהאזנה להרצאות, מהקשבה לתוכניות רדיו, מטיולים והתנסויות. הכל עניין אותה. תמיד הרגישה תסכול על שנסיבות ילדותה לא אפשרו לה ללמוד יותר, עקב הצורך לעזור בפרנסת המשפחה. עד לשנותיה האחרונות התביישה לגלות סימני חולשה וקושי והשתדלה לעשות הכל בכוחות עצמה, כולל טיפוח הגינה סביב ביתה. גרדה הקדישה המון זמן, אהבה וכוחות לגידול נכדיה, כאילו ניסתה להעניק להם את כל הפינוק שנמנעה מלתת לילדיה, כי החינוך הקיבוצי של פעם מנע זאת מההורים. נכדיה הקטנים בילו בביתה יום יום. בימיה האחרונים היתה מוקפת בבני משפחתה הקרובים – ילדיה ונכדיה הבוגרים, אשר טיפלו בה וסעדו אותה עד לרגעי חייה האחרונים. מותה בא לה בשנתה, כפי שרצתה שיבוא, ובביתה הקיבוצי – ב״בית שקמה". יהי זכרה ברוך.