דבורה נולדה למשפחת גוטהרץ ב-26 באוקטובר,1913 . המשפחה שמרה על המסורת היהודית, אך שלחה את דבורה לבית ספר כללי. עם סיום לימודי הגימנסיה עברה דבורה לווינה, שם רצתה להמשיך את לימודיה, אך חוסר אמצעים מנע ממנה ללמוד והיא התחילה לעבוד. בווינה הכירה את שלמה דרכסלר ודרכו התוודעה לתנועה הציונית והצטרפה אליה. עם שלמה הצטרפה לקבוצת הכשרה בעיר לינץ ולאחר מספר חודשים, לקראת העלייה לישראל, נישאו ועלו ארצה. הזוג הצעיר הגיע לפלסטינה בשנת 1935 ונקלט בקיבוץ גבעת חיים. דבורה באה מבית בו לא הורגלה לעבודה קשה ולתנאי מחסור. מתוך רצון עז להיקלט בקיבוץ נכנסה לעבודה במטבח, למרות שלא ידעה לבשל. שלמה יצא די מהר לעבודות בחוץ והיא התמודדה עם קשיי הקליטה וההסתגלות כמעט לבד. את הקשיים של השנים הראשונות בקיבוץ זכרה וכאבה שנים רבות. תוך כדי עבודה למדה לבשל והתגאתה מאוד בהישגיה וביכולתה לספק אוכל טעים באמצעים הדלים של אז. בתחילת שנות החמישים יצאה משפחת דרך לשליחות בארצות הברית. דבורה עבדה שם קשה, כדי לעזור בפרנסת המשפחה ולאפשר לילדיה לחיות ברמת חיים שהיתה מקובלת שם, למרות המשכורת הצנועה שקיבל שלמה, כשליח ישראלי. לאחר שלוש שנים נקרא שלמה לשנת שליחות נוספת, הפעם בבויינס איירס, בארגנטינה. שם התקבלה המשפחה באהבה ובחום והתנאים כבר היו קלים יותר. לאחר ארבע שנות שליחות, כשחזרה המשפחה לקיבוץ, שוב נכנסה דבורה לעבודה במטבח ושלמה נקרא מיד לעבודת חוץ, כעיתונאי. דבורה זכרה מאוד לטובה את השנים האלה. היא כבר היתה בעלת ביטחון עצמי והכירה דרכי עולם. במשך היום עבדה ובערבים הצטרפה לבעלה לאירועים שונים אליהם הוזמן כעיתונאי. היא נהנתה להכיר ולארח אישים שונים, איתם היה בעלה בקשרי עבודה. בשנת 1961 נפרדה דבורה מעבודתה הממושכת במטבח ולמדה תפירה. היא נכנסה לעבודה בטריקו, בה התמידה עד ימיה האחרונים ונהנתה ממנה מאוד. לאחר מותו של שלמה, נשארה דבורה באלמנותה, סבתא חמה ודואגת לנכדיה, ילדיו של נדב, בנה הצעיר, שנשאר בגבעת חיים.