אבא דוד נולד בפולין, בן שלישי למשפחה ובה עוד שלוש בנות. בהיותו בן שנה וחצי עבר עם משפחתו לווינה. עליית המפלגה הנאצית ואיתה האנטישמיות הגוברת גרמו לו להתחבר ליהדותו בניגוד לשאר בני משפחתו. הוא הצטרף לקבוצת הכשרה בתנועת "החלוץ". בשנת 1933 עלה ארצה והיה בין מקימי קיבוץ שדה נחום. בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר נודע גורלם של יהודי אירופה, קיווה להעלות את אימו לארץ, אך תקווה זאת לא מומשה ועובדה זו העיקה עליו עד סוף ימיו. בתקופת המלחמה שרת בצבא הבריטי בגדוד של ציוד כבד במצרים, בלבנון וכאן בארץ. בשנת 1955 עבר דוד לגבעת חיים עם משפחתו – אשתו שושנה, בהריון, ובנו בן השנה – גדי. כאן נולדו זכריה, עמוס וארנון. בגבעת חיים השתלב בצוות עובדי הבננות והאבוקדו. משם עבר לעבוד בנוי. הוא היה אחראי על טיפוח הנוי בשטח הברכה ובסביבות הגלעד, מהם יצר פינות חמד. בזמנו החופשי השתתף בחוג הדרמטי שפעל בגבעת חיים עד 1967 .כמו כן הקליט ספרים עבור ספריית העיוורים בנתניה, עבודה אותה עשה בהתנדבות ובמסירות ובערוב ימיו נזקק הוא עצמו לשירותיה של ספריה זו. בחגים השתתף בקטעי קריינות. בכל נושא בו עסק היה חשוב לו להתעמק וללמוד. בעיות בעיניים וירידת כושר הראיה אילצו אותו להיפרד מהעבודה. פרידה זו הביאה להידרדרות כללית במצבו. בתחושת התסכול הלך והתכנס בתוך עצמו ובעולמו ההולך ונחשך. יומיים לאחר שחגגנו לו את יום הולדתו ה – 87 נפל ואיבד את הכרתו, אשר לא שבה אליו עד מותו. יהי זכרו ברוך. מבנך זכריה.