סבתא יולין נולדה בעיר סמטר שבטרנסילבניה בשנת 1895. במשפחתה היו 9 ילדים. אחד מאחיה היה אביו של מוץ ז״ל, והשני אביה של אלישבע ליגטי. כל משפחתה, וביניהם בתה בת 17 ניספו בשואה. פרטים על גורלה של הבת לא נודעו אף פעם. הסבתא ובעלה נאלצו לעבור לאיזור הגטו בבודפשט וסבלו מקור ורעב. היא עצמה ויתרה הרבה פעמים על האוכל הדל בשביל בעלה החולה. אחרי המלחמה הוא נפטר והיא נשארה בודדה ואומללה. באותו זמן נולדה אסתר והיא עברה לחיות עם משפחת ליגטי. עיסוקה בטיפול באסתר ואחרי כן ביוסי, עזרו לה להתאושש מצערה הגדול. ב 1957 הגיעה אלינו יחד עם משפחת ליגטי והתחילה בחיים חדשים ולא מוכרים. היה לה קשה להתרגל, אבל היא מצאה כח ורצון להסתגל. היה לה כשרון בלתי רגיל לקשור קשרים חבריים, למרות אי-ידיעתה את השפה. הרבה חברים יוצאי הונגריה שהוריהם ניספו, ראו בה סמל וזכר להוריהם – הם נהגו לבקר אצלה בימי שישי וערבי חג. כל השנים היתה חולנית, אבל ידעה לסבול בשקט ובסבלנות. תמיד חששה להיות למעמסה לסביבתה. כל מי שהכיר אותה העריך ואהב אותה.