יוסף נולד בכפר קטן קימסנטמארטון אשר בעמק הטיסה בהונגריה, אביו, מיוצאי רוסיה, היה מורה בבית הספר של הקהילה, ספוג תרבות שורשית נטע בנפש בנו הרך רגש יהודי עמוק שרישומו היה ניכר אצל יוסף כל ימי חייו. אמו ממשפחה יהודית הונגרית מתבוללת. בן תשע נתייתם מאביו שנרצח בידי הטרור הלבן של הורטי. מכאן פרשת חיים קשה, שלוש שנים התחנך אצל קרוביו, בגיל 12 עבר לבודפשט ולמד בבית המדרש לרבנים. עם יסוד תנועת "השומר הצעיר" בהונגריה, הצטרף אליה. עשה בה הרבה וביחוד בהקניית השפה לבוגריה. קשריו לשפה העברית היו חזקים ואת בחינת הבגרות עשה בעברית. ב- 1930 עם הפילוג ב״השומר הצעיר״ יסד עם קבוצת חברים את הסתדרות ״נצח״, שהוא עמד בראשה. יסופיו לארץ לא נתנו לו מנוח וללא הכשרה, ללא רישיון עלייה, העפיל ובא ארצה כתייר ב – 1931 .בבואו הצטרף מיד לקיבוצנו-התחיל לעבוד בעבודות חוץ בפרדסים בהדריה ואחר כך בפרדס המשק. השלישיה – יוסף רוזנברג, יוסף קראוס וישעיהו )אז איזנברג( קבלו על עצמם את הנהלת הפרדס בגבעת-חיים, אחרי שיצחק פ. עבר לבית חרושת ״גת״. כאיש התנועה, הדריך מהארץ את התנועה בחו״ל, ופה קבוצת חלוצים מטרנסילבניה, גרעין לפלוגת שער הנגב, כעת כפר-סאלד. השתתף בסמינר לשליחים של "נצח" ,חבר לשכת הקשר, גילה ענין מיוחד במצב היהדות בהונגריה ולבעיותיה, הקדיש להם כמה רשימות שנתפרסמו
בעיתונות הפועלים, עבודתו הספרותית האחרונה-תרגום חלקים מעיזבונה הספרותי של חנה סנש ז״ל.
ב – 26 בנובמבר 1945 נפל בהגנה על משקו ועל קוממיות ישראל בארצו, בהיותו בן 34 .הניח אחריו את אשתו- בן אבנר ובת אורה, משפחה בארץ, בקבוץ ובגולה.
אהב את הפינה המשפחתית. חבר נאמן ואב מסור. הרבה מזמנו הקדיש לילדים, ליצירת אוירה חמה ונעימה
להם. יוסף היה מחונן בחוש הומור דק ובזכותו היו ערבי הפגישה איתו הופכים שעות שמחה והנאה .עלה ארצה במאמצים מרובים ומגמתו להכשיר את הדרך גם לעלייתם של חבריו. הוא היה אחד המעומדים הרציניים לפעילות בארץ ולשליחות .הוציא חוברות עבור התנועה בהונגריה , רצונו היה לעשות שליחות תנועתית חשובה. בימי חייו האחרונים מחשבתו היתה נתונה כולה לתנועה, אשר מתוכה עלה, למענה חי ולמענה הקריב את חייו.

מדברי חברים:
חברה, המאורגנת על יסוד הרצון החופשי, הדוגלת בסיסמאות מהפכניות חייבת לבדוק כל פעם את דרכה
מחדש, באשר ערכה של תנועה כזאת שהיא מגשימה את אשר היא מכריזה; ורק במידה כזאת זכות קיום
לה. רק ע״י בדק בית מתמיד נוכל לשרש מתוכנו תופעות בלתי רצויות, שאין חברתנו יכולה וצריכה לסבול
אותן. בביקורת כנה ומעשית נעזור להבהרת האטמוספרה החברתית למען שמור על היסודות המוסריים,
עליהם הושתתה חברתנו. מחשבות, ספקות ותביעות )לפעמים צודקות( מתעוררות בחיינו. הנעזוב את
המתלבט לנפשו? האם לא נמצא שביל ללבם ולא נוכל לפתוח את פיהם? אין עוד האפשרות להעלות מדי
פעם שאלות המעסיקות פרט זה או אחר לסדר יומה של השיחה. ביומן ניתנת האפשרות להעלות שאלות
ולהשיב עליהן. יש להוציא את היומן פעמיים בשבוע, שילווה את המשק בהתהוותו ובהתפתחותו בכל שלב
ושלב.