יוסף נולד בעיר לוד׳ז בפולניה. במלאות לו ארבע שנים עברה משפחתו לגרמניה, לעיר רטנו סמוך לברלין
לאחר סיום בית ספר יסודי למד מקצוע, רק הודות לכישרונותיו ולמרות היותו יהודי נבחן ונתקבל למחלקת
רישום קרקעות ומדידות. את השכלתו היהודית רכש מפי מורה שבא אחת לשבוע מברלין. בעלות הנאצים
לשלטון ב 1933- ,סולק ממשרתו. הוצעה לו אמנם משרה בחברה יהודית, אך הוא דחה זאת בתוקף. למרות
שרוב ידידיו לא היו יהודים והוא עצמו רחוק מהרעיון הציוני, הרגיש שמעתה עתידו בא״י. "אבא, אני נוסע
לא״י, אעבוד שם בסלילת כבישים ואדע כי אני עובד בשביל עמי". לאחר תקופת הכשרה בטראוטנו שבה
למד עברית ועבד אצל איכר יהודי – הכשיר את עצמו ביסודיות לקראת החיים החדשים ועלה ארצה, בשנת
1934 בא ישר לגבעת חיים. אחר תקופה קצרה של עבודת בנין התחיל לעבוד בשדה ובטרקטור – נהיה
לפלח והיה איש האדמה עד יומו האחרון. כעץ חסון ורב כח, מושרש עמוק באדמה. בין שאר התפקידים
המשקיים שמילא)כגון מרכז המשק( קיבל על עצמו את ארגון רשת המים ומערכת ההשקייה והבארות
במשקנו. עבודה זו עניינה אותו, התמסר לה כולו ללא סייג. "באר יוסף" נקראת על שמו. בעבודתו התגלה
כמחנך ומדריך לבנים צעירים, ביניהם משה כץ ז״ל. ידע לקרבם לעבודות השדה ומיוחד לענף המים. עבד
בטרקטור כבד בהקמת בריכות דגים ב״בית- הערבה". ביצע עבודות חוץ בתנאים קשים, ברוח התנדבות,
הכשיר את השטח למגרש כדורגל ולא זכה לגמור אותו. בתקופת ההגנה נמסר לו "הטיפול בנשק", תפקיד
שכה התאים לאפיו. את העבודה עשה בשקט, בהיחבא אך בבטחה, בזריזות ובדייקנות. לא פעם סיכן את
עצמו על מנת להגביר את כוחנו בשטח ההגנה העצמית. הגיש עזרה לישובים שכנים וידע להתחבב על רבים
עסק במלאכה זו ללא לאות ללא חשבון של שעות, בימים ובלילות. אלו שזכו לפעול במחיצתו לא ישכחו
את הלילות שעברו בדריכות, במתח, בעבודה מהירה ומאומצת וברוח טובה ועליזה, שה"זקן" ידע להשרות
סביבו. בעלות השחר כשכולם הלכו לישון, ישב הוא על הטרקטור ויצא לחרוש את השדה או לדסקס בין
שורות הפרדס כדי לטשטש את עקבות "הסליק" ולהעלים את נשק ההגנה מעיני השלטון העוין. למרות
היותו טרוד מאוד בעבודה, בתפקידים ובעיסוקים שונים ורבים, מצא תמיד זמן להתמסר להוריו, למשפחתו,
במיוחד אהב את הטיול עם בניו אליהם היה קשור מאוד. כשהג׳יפ שלו גויס לצבא, התגייס גם הוא למילואים
בכדי לשמור על הרכב. קיבל חופשה לערב אחד ולמחרת בדרך חזרה למחנה מצא את מותו בתאונת דרכים
ליד כפר-הרואה. הניח אחריו אשה, בנים : בני, זכריה, ראובן, משפחה בארץ ובגולה. 

מדברי חברים:
חזק וטוב לב ישר והגון, איש המציאות והמעש. יוסף רחש כבוד לכל אדם באשר הוא אדם. ביטוי של כבוד
היה בגישתו לזקנים וילדים. עמד איתן בשתי רגליו באדמתנו, עבד בשביל ההווה ותכנן לעתיד. נכון היה
לעזרה. נוח לבריות, תמיד חיפש מוצא הוגן מסבכים שנוצרו בין אדם לחברו, יחד עם זאת עקשן ! עומד
בתוקף על דברים שנראו לו הכרחיים.
הוא היה כסלע מוצק שאפשר להישען עליו, לאחוז בו ולמצוא שלווה ובטחון.