יעקב נולד בעיירה צ׳רנוביץ )רומניה( למשפחה מרובת ילדים. אביו היה שוחט, חסיד ואדוק בדתו. היה ילד עירני והתעניין בכל הנעשה. בהיותו בן שש כבר עקב בעיתונות אחרי משפט בייליס המפורסם. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היה בן תשע ואז עברה עליו חוויה קשה שהטביעה עליו את חותמה לכל חייו – הצבא הרוסי שכבש את העיירה ערך בה פרוגרום ביהודים. המשפחה ניצלה ונמלטה לעיר המחוז ואחר־כן לעיירה באוקראינה, שם שהו כפליטים עד לפרוץ המהפכה. כאן למד ב״תלמוד תורה", רוסית וגם עברית, שבה ידע לדבר כבר מילדותו ומגיל שש כבר למד גמרא. ב-1917 פרצה המהפכה ברוסיה והמשפחה חזרה לעיירה בבסרביה. לא היה בה בית־ספר ומעתה למד יעקב בכוחות עצמו, בהדרכת אביו שהיה בקיא בתורה ובתלמוד, הירבה לקרוא בעברית, ובעיקר רבה התעניינותו בתולדות העם. בהיות יעקוב בן 15 מת האב, ומעתה היה עול המשפחה על הבנים. בשנים אלה גמלה בליבו של יעקוב השאיפה לארץ־ישראל. הוא הצטרף ל״החלוץ" בעיר קישינוב, ועבר הכשרה בחווה חקלאית, שם היה גם בן־אהרון. בשנת 1925 עלה ארצה ובמשך 20 שנה עבד במקומות שונים בארץ — בסלילת כביש יבניאל פוריה, בייבוש ביצות הכבארה בזכרון יעקוב, יחד עם קבוצה מרומניה על־שם יוסף בוסל בכיבוש עבודה בפרדסי חדרה ובחפירת בארות. מחדרה עבר עם הקבוצה לרחובות ועבד בפרדס סמילנסקי. שנים אחדות היה עם קבוצת עיינות בעמק יזרעאל, ואחר־כך כפועל חקלאי ברעננה. בשנות המאורעות שהה בגדרה והיה שם מזכיר מועצת הפועלים. בשנים 1942־1944 עבד בצפת וגם עסק בעבודה ציבורית בבית ההסתדרות ובהקמת בית ההבראה "בוסל". משם עבר לקרית־חיים ועבד במחצבת "נשר" וב״פיניציה". בשנת 1944 התקשר עם גבעת־חיים ומאז עשה בה 40 שנה מ־60 שנות חייו בארץ. שנים אחדות עבד במספוא ומשנת 1952 ב״גת". פעמים אחדות היה מגוייס לעזרה ביישובי הקיבוץ — בפלוגה באילת ב״הגוברים" )גדות(, וביד חנה. התמסר רבות לחקירות ארכאולוגיות ובחופשות השתתף בחפירות באתרים שונים בארץ. עד שהכריעה אותו המחלה. התמיד בעבודה ובשעה 4 לפנות בוקר היה משכים למפעל נפטר בגיל 80 , והשאיר את אשתו חנה ואת בתו דרורה, נכדים ונינים. מדברי חברים אנו זוכרים אותו קוצר בחרמש ומעמיס ירק על העגלות לרפת. לימים הורע מצב בריאותו והוא נאלץ לעבור ל״גת". וגם כאן ראה את עבודתו כערך מקודש. אך אהבתו הגדולה היתה אהבת הארץ, ולא רק בליבו אלא גם בגופו וברגליו. את חופשותיו בילה בחפירות ארכיאולוגיות. היה בין החופרים במצדה, וכמובן חבר נאמן בחוג לידיעת הארץ. יעקוב התבלט בידיעותיו הרבות בספרות יהודית לדורותיה ועסק כל חייו בלימוד ובקריאה. לפני מותו כתב: "אבקש שאחת מנכדותי תקרא על קברי פרק ט״ו בתהילים ואת השיר של חיים ארלוזורוב "אז אדע".