יצחק, אבא וסבא יקר, נולד בפשיבוז, להוריו עטי וחיים פוירשיין, צעיר משלושה אחים – וילי, ומרדכי יבדל״א. ההורים עסקו במסחר, לא בהצלחה, לפי עדות סבא. ב־1914 גויס אביו ושירת כקצין תותחנים , אירוע שאבא זוכרו כטראומה משפחתית. במלחמת העולם מכרה האם את החנות ועברה עם המשפחה למורבסקה אוסטרבה, כשהיא חיה ממשכורת האב בצבא. בגיל 14 הצטרף אבא ל ״תכלת-לבן" יחד עם אחיו וילי. אבא סיים בית ספר למסחר גבוה בפראג, ושם התארגן קיבוץ "רצון" ובאוקטובר 1929 עלה עמו אבא לארץ, וכאן הצטרף לקיבוץ ג' של השומר הצעיר, מאוחר יותר – גבעת חיים. במרכז חייו של אבא עמד תמיד צד העשייה בקיבוץ, בחקלאות – הקמת הפרדס הראשון, ובתעשייה – בית חרושת "גת", שראה בו תמיד את מפעל חייו. רק בשנים האחרונות התפנה, פיסית ונפשית, לכישרונות ולמאוויים שנדחקו בשל צרכי הקיבוץ והארץ – אמנות, מוסיקה, ספרות. אבא צייר הרבה והציג את המראות והאנשים שראה, חושף בהם אמת מיוחדת לו ולניסיון חייו. גם לאחר מות אמא, המשיך לצייר ולטייל אתנו. חווה בעצמה רבה את הנופים, ואת אהבת ילדיו, נכדיו וניניו. בשביל כולנו בא מותו כחטף, הוא נלקח מעמנו כאבר חי ופעיל שנכרת מן הגוף. והגוף כולו, משפחתו החיה והאוהבת, זוכר ושומר אותו, בין השאר, באמצעות ציוריו, פסליו והצילומים מעשה ידיו. המשפחה