ישעיהו נולד בשנת 1909 בוורשה שהיתה לבירת פולין אחרי חידוש עצמאותה ב-1918 .כאן למד בבית הספר התיכון, ובסיומו פנה ללימודים אקדמיים. מפאת ההגבלות לגבי היהודים באוניברסיטאות פולין נשלח על ידי הוריו לננסי שבצרפת, ושם החל את לימודיו באוניברסיטה. אולם כאן גמלה החלטתו לעלות לארץ ישראל, ובשנת 1933 הפסיק את לימודיו ועלה ארצה והצטרף לקיבוצנו. משפחתו הגדולה נספתה כולה בשואה, חלקם בגיטו וורשה וחלקם במחנות ההשמדה. שנות עבודתו בגבעת חיים מעוגנות בענף הפרדס. בתקופת המאורעות עבד כאחראי לחלקה בגוש פרדסי שווייקי. לתקופות אחדות יצא מעבודת הענף למילוי תפקידים מטעם הקיבוץ והתנועה. היה מדריך בחברת הנוער שהתחנכה אצלנו ותקופה ממושכת מילא שליחות תנועתית במועצת פועלי בני ברק. נספה בתאונה קטלנית יחד עם רעייתו גיטל ז״ל. הניח אחריו שלוש בנות, דרורה, חנה וזיוה, בן דני ונכדים. מדברי חברים הזיכרונות מוליכים אל ימים רחוקים של הליכה ברגל, בדרך ארוכה לפרדס שווייקי. עבדנו שם, בנקודה הקדמית של התיישבות עמק חפר, וישעיהו היה אחראי לחלקה, לנטיעה וליבול. טיפוס אינטלקטואלי שכולו חדור הכרה פרוליטרית, קנאי לזכויות הפועל, ולהכרה זו נשאר נאמן גם בהיותו אחראי ומנהל בגוש פרדסים. היה איתן בהשקפתו הציונית סוציאליסטית, והיה בקי בכל הזרמים של תנועת העבודה הציונית על כל פלגיה ובכל המטען שנשאו איתם. זכר הכל, כינוסים והחלטות, איחודים ופילוגים, תאריכים, דברים שנאמרו בזמנים שונים. היה ער למתרחש ומגיב לכל מאורע בחיי הארץ, ומביע דעתו ומבקש לשמוע דעתם של אחרים. מילא שליחות ציבורית ופעל תקופה ממושכת במועצת פועלי בני ברק. שם הכיר את הוויית הארץ ואת חייו של הפועל, ולמד איך שטרות גדולים של רעיונות ופרוגרמות נפרטים למטבעות קטנות במערך המקצועי היום־יומי. עם שובו הביתה אחרי שנים אחדות של פעילות בחוץ עבד איתנו בפרדס. אימץ לעצמו את השטח הצעיר והיה לחלק מנופו, ובו הופיע יום־יום, מדייק, מסודר. ראה בפרדס את ענף העתיד וסבר שאת הנהלתו יש להפקיד בידי בני העתיד, והוא בחר לעצמו את עבודת הטיפול והגיזום, ואותה מילא בקפדנות ובהתמדה. וכאן בימים טובים כבקשים שעברו עלינו, בהפסקה, היה שולף את העיתון מהתרמיל ומנתח את הנעשה בארץ, במדיניות, ואחרי חילופי דעות וויכוחים חמים היה מפיג את האווירה הכבדה שעלולה היתה להיווצר כאשר דנו בבעיות המציקות, ומסיים במילה מפוקחת ומבדחת. בשנים האחרונות לקה בליבו. גיטל ז״ל דאגה לו מאוד והבטחנו לה לשמור עליו. והנה, בעוד פזורים בשטח הענפים שגזם על מנת להכניס אור לנוף העצים בחלקה ולהכינם לקטיף, לפתע, ללא אזהרה, קטף אותו הגורל. בין העצים שלנו נזכור אותו.