ישראל נולד בגבעת-חיים ממש, בחדר החולים הישן בבית ד'; שם קיבל ד״ר אבל את הלידה. ורק לאחר מכן
העבירו את אמו רבקה יחד עם התינוק לבית החולים. היה זה בשלהי מלחמת השחרור, בעצם ימי הקרבות
לפתיחת הדרך לנגב.
מן הגן זוכרים את ישראל כילד חביב ושקט, אפילו בזמן מחלה לא ידע להציק. סגור ושקט היה גם בבית
הספר, ביחוד כלפי מבוגרים. חבריו לכיתה זוכרים אותו אחרת. בכיתות הגבוהות היה ריאליסט מובהק,
מתמטיקה ואלקטרוניקה באו לו בקלות, אך עם זאת לא נטש את עבודתו החקלאית. מכיתה ט' התקשר
למטע ועבד בו במידה הולכת וגדלה של מקצועיות ואחריות עד עצם חופשתו האחרונה.
עבד ללא חשבון של שעות וימים. במידה רבה היה עובד בלילות ובשבתות. העבודות שהיה מבצע היו ללא
דופי, כאשר היה מכסח, לא נשאר עשב בחלקה; כאשר היה מעביר קו צינורות בהשקאה היה הקו ישר
כסרגל. רק בדבר אחד לא הקפיד: תמיד הצטרכו להזכיר לו לקחת קצת פרי הביתה, גם זה לא תמיד עזר.
בתקופת היותו בצבא, על אף החופשות המעטות שקיבל, היה מרבה להתנדב לעבוד ללא חשבון. את החיבה
לספורט ספג מהבית, מכיתה ו' צבר תעודות הישגים בענפי ספורט רבים. ויתר על האקורדיון בו התחיל לנגן
והתקדם יפה – אי אפשר להתמסר גם לספורט וגם לנגינה וגם לעמוד בכל דרישות בית הספר. לפני שמלאו
לו 16 שנה מת אביו צבי, במגרש הכדורסל, האהוב כל כך על שניהם, ועליו היה מוטל למלא כבן וכאח גם את
מקום האב. יחד עם זאת המשיך בחייו המלאים, בביה״ס, בספורט כמדריך, כחייל ביחידה קרבית. במלחמת
ששת הימים לחם בגזרה הצפונית של חזית ירושלים. חדשים רבים בשדה, בקורסים, באימונים – בפעולה
לביעור ריכוזי חבלנים בכראמה, מזרחה ליריחו, נהרג מפגיעת פגז.
מתוך ספורי חברים וחברים מהיחידה
ישראל היה מהמצטיינים בחיילי היחידה, הרוח החיה במחלקתו. ג׳ינג'י, חייכן, טוב לב, בדחן, ספורטאי
מעולה. מרושל במקצת, מקלען, רע מצויין ומבין הכל. יצר הרפתקנות היה נסוך בו, כשהיה פורץ היינו ממש
מתלהבים מהרעיונות והביצועים שלו. תמיד כששיחקנו בכדורגל והיו רבים אם זה גול או לא גול, היה הוא
אומר: בטח ! ואז כולם היו יודעים שזה נכון. אצלו לא היו ויכוחים – בטח, וגמרנו.
המוני, המוני הפרחים הגדלים וצומחים – יספרו, יזכירו, לא יתנו לשכוח את ישראל אשר צמח ופרח כמוהם
עד לאביב.

מתוך מכתבים:
איני יודע היכן היית בתקופת המלחמה, ואיני יכול לספר לך איפה הייתי והיכן אני נמצא כעת לאחר הניצחון.
דבר אחד אני מאמין והוא שנתת את ידך לניצחון. פשוט היתה לי הזדמנות חד-פעמית לטלפן, ניצלתי את
זה עד תום והיה נעים מאוד להתקשר עם אמי ולהרגיע אותה קצת וסתם ככה לדבר בטלפון (פעם ראשונה
שאני מטלפן). שמחתי מאוד להיות סו"ס שבת ארוכה בבית. היה נעים מאוד להחליף חוויות מתקופת
המלחמה עם החבריה וכן להיות שוב בבית ולהרגיש על בשרי את השמחה הכנה של החברים על כל חייל
ששב הביתה .