סיפור חייה של ליבה כפי שסיפרה למשפחתה:
נולדתי במולדבה שברומניה, בעיירה שטפנשט בשנת 1910.
משפחתי, משפחת דומידיאנו, מנתה ששה ילדים. שטפנשט היתה עיירה עם קהילה יהודית גדולה, אליה
הגיעו יהודים רבים, פליטים מהפוגרום באוקרינה.
בעיר היה בית ספר וגן ילדים יהודי בהם דיברו ולימדו עברית. אבי היה סוחר בתוצרת חקלאית, ברשותו היו
מחסנים גדולים לאיחסון סחורה וחנות מכולת. כל בני המשפחה עזרו בעבודה לפרנסת הבית. משפחתי
היתה הראשונה שבביתה התאספו צעירים יהודים כדי לשמוע על הנעשה בהכשרות. הבית היה מארח את
השליחים וממנו היו יוצאים לכל שכבות הנוער כדי לקרב אותם לרעיון הציוני ולהגשמתו. משפחה ברוכה
זאת החלה לשגר את בניה לארץ.
לקראת עלייתי ארצה ב 1939 הייתי בהכשרה בבוקרשט. תקופה קצרה לאחר עליתי לארץ הגעתי לקיבוץ עין
הגליל ביבניאל, מקום בו שהו חברי הקבוצה שלי מההכשרה ברומניה.
בעין הגליל חיינו בצניעות רבה. היתה מעט מאד עבודה ונאלצנו לצאת לחפש עבודה מחוץ לישוב. במסגרת
זו עבדתי בכביש גניגר נהלל. הייתי הבחורה היחידה בין קבוצת בחורים. הקבוצה בעין הגליל התפרקה.
עברתי להתגורר בפרדס חנה- כרכור, שם עבדתי בפרדס, במשק בית, בגן ילדים ובכל עבודה מזדמנת.
בהמשך עברתי להתגורר בבית הספר החקלאי מקווה ישראל, שם עבדתי במטבח.
בשנת 1943 עברתי לגבעת חיים, מקום בו התיישבו חלק גדול מבני משפחתי. בקיבוץ הכרתי את סבא
אליעזר, שהגיע לקיבוץ לאחר תקופה ארוכה בשבי הצבא הגרמני.
בניה מספרים: אמא עבדה בקיבוץ במקומות רבים. ברפת, חבתניה, חינוך, מטבח ומחסן. לאמא ואבא נולדו
שלושה ילדים: משה, חנה ושמאי ובהמשך 11 נכדים ושני נינים.
בשנת 1991 נפטר אבא לאחר מחלה ממושכת כאשר אמא תומכת וסועדת אותו במסירות ונאמנות רבה.
התברכנו באם בעלת תכונות וסגולות יוצאות דופן. צניעות ויושר, לעיתים אפילו סגפנות, אצילות נפש,
טוב לב, חוכמה ובקיאות רבה בכל הנעשה בסביבה הקרובה, בארץ ובעולם. מעל הכל, הרבה אהבה וחום
שהרעיפה על כולנו – בניה, נכדיה, ניניה וכל שאר בני המשפחה. תודה לך על כל שהענקת לנו.
נוחי בשלום.
המשפחה האוהבת