מאיר נולד ב-1921.11.9 בווינה בשם Keas Erich ,בן יחיד ל- Ida ו- Paul .השנים היו שנות המשבר
הכלכלי והמשפחה התקיימה בדוחק. רק ב-1932 המצב הוטב ואביו, שהיה רואה חשבונות, נעשה עצמאי.
בשנת 1927 נכנס אריך לבית הספר וב־1937 עבר לבית ספר מקצועי והשתלם באופטיקה. במרץ 1938
נכנסו הנאצים לאוסטריה )שנקרא אנשלוס(, והחלו רדיפות של היהודים על ידם, בתמיכתם הנלהבת של
האוסטרים האנטישמים. יהודים רבים ברחו מאוסטריה. את האב שלחו הנאצים למחנה המעצר בדכאו, אך
הוא שוחרר כעבור כשנה. אריך קיבל סרטיפיקט והגיע לפלסטינה עם קבוצת בני נוער. והגיע לקיבוץ גבעת
חיים. עם הגיעו החליט לשנות את שמו למאיר, שהיה שמו היהודי. אביו הגיע לפלסטינה לאחר שיחרורו
מדכאו, אבל מצבו הבריאותי היה בכי רע, ובלי אנטיביוטיקה גופו החלש נכנע לכל מחלה מזדמנת והוא נפטר
ב-1940 .מאיר וחברת הנוער עברו לבית אורן, שהיה קיבוץ צעיר ומבודד, ושם הוא הכיר את דבורה והחליטו
להקים משפחה. ב־1943 הם נישאו והחליטו לקרוא את שם משפחתם על שמו היהודי של אביו. בבית אורן
נולדו להם שני ילדים: ניצה הבכורה ב־1945 וחנוך ב-1946 .בינתיים עברה אימו של מאיר תלאות רבות
בדרכה לפלסטינה: היא הגיעה באניית המעפילים אטלנטיק, נשלחה למחנה המעצר
בעתלית, ומשם נשלחו המעפילים למאוריציוס – למחנה ריכוז למשך כחמש שנים. תנאי המחנה היו קשים
ורבים מתו ממחלות ומתזונה לקויה. ב-1945 כשהוחזרה אידה עם העצורים לפלסטינה, היא היתה שבורה.
אך הצליחה להתגבר. ב-1947מאיר ודבורה החליטו לעבור לחיות בגבעת חיים, ששם היו למאיר מכרים
משהותו בחברת הנוער. במלחמת השחרור סופח מאיר ליחידת שמירה אזורית ופעל בעיקר באזור קקון,
לאחר כיבוש הכפר. נוסף לזאת, הוא החל לעבוד במטע. לאחר מלחמת העצמאות נשלח מאיר לסייע
לחבורה שהתיישבה בצובה וסייע לשקם ולנטוע מטעים בחלקות שנותרו לאחר בריחת הכפריים הערבים
באזור. עם חזרתו לגבעת חיים הוא חזר למטע, ולאחר כשלוש שנים נשלח לקורס מרכזי משק, שהיה בקיבוץ
עין חרוד. עם חזרתו לגבעת חיים הוא התמנה למרכז המשק, אבל אז החל תהליך הפילוג ובמצב שנוצר, בו
כל דאלים גבר, הוא לא הצליח לפעול ונאלץ להתפטר. שוב הוא חזר למטע. ב-1952 נולד בנם השלישי של
מאיר ודבורה – אהוד, מיד אחרי הפילוג. ב-1956 עבר מאיר תאונת עבודה קשה בידו הימנית, ושנתיים היה
בטיפולים ובשיקום. רק כוח רצונו העז החזיר לו, חלקית, את תפקודו היומיומי. באותה תקופה אימו אידה
הגיעה לגבעת חיים ונקלטה היטב בחברת ההורים של חברי הקיבוץ. היא גם עבדה במשך שנים רבות עד
שכוחה נחלש. נוסף לזאת, היא שמחה להיות בחברת המשפחה והנכדים, דבר שנתן לה פיצוי על השנים
הקשות שעברה בזמן המלחמה ובשנים אחר כך. בשנת 1969 קיבל מאיר משרה בוועדה הכלכלית של
הקיבוץ המאוחד בתל אביב, ושם החל לפרוח. ב-1973 חזר לגבעת חיים ולעבודה במטע. לאחר כשנתיים
הוחלט לעקור את מטע הנשירים ומאיר קיבל תפקיד בנושא פיתוח הכפר במשרד החקלאות בסניף חדרה,
וזאת עד פרישתו לגמלאות. לאחר מכן הוא המשיך לעסוק בנושא זה בגרנות ובהמשך נעשה עצמאי בגבעת
חיים עד לפרישה סופית ב-2002 ,בהיותו בן 80.
תחומי התעניינותו היו רבים: הוא היה שותף בחוג הדרמתי של הקיבוץ בהדרכתו של חנן שרון. ב-1967
חלה חנן והחוג פסק לפעול. לאחר מלחמת ששת הימים הוא השתתף בחוג להכרת הארץ והרבה לטייל
בכל רחבי הארץ יחד עם דבורה. ב-1973 שניהם יצאו לטיולים ברחבי אירופה, בדגש על אומנות, מוזיאונים
ואתרי נוף. טיולים אלו הזרימו דם חדש לחייהם והם התמידו בכך כ-20 שנה. בתקופה זו גם נולדו להם
עשרת נכדיהם והם אירחו אותם בחופשותיהם, והתראו איתם לעיתים מזומנות, כמו בימי הולדת, בחגים
ובכל אירוע משפחתי אחר. לקראת סוף חייהם נולדו 5 נינים. באביב 2007 חלתה דבורה במחלת הסרטן
ולאחר כחצי שנה נפטרה. מאיר לא הצליח להתאושש מאובדנה ובפברואר 2008 ,בהיותו בן 86 הוא נפטר
מדלקת ריאות קשה.
יהי זכרו ברוך.