אימא, מלכה לבית קורץ, נולדה בבורגבלנד אוסטריה, למשפחה אדוקה. אביה שהיה שוחט וחזן, נקרא רבי.
היא הייתה השלישית מבין שבעה ילדים. המשפחה הייתה אהובה מאוד ומקובלת, וכך היה גם כשעברה
לעיר הגדולה בדן בלזן.
הבנים זכו לחינוך דתי וקפדני והבנות היו יותר חופשיות לנפשן והיו יכולות לעשות את שרצו. הבדל זה נשאר
עד היום.
לאט, לאט, הגיעה כל המשפחה לארץ ישראל, ארבעה האחים נשארו חרדים, ושלוש האחיות חיו בקיבוצים
חילוניים. .
בהכשרה בוינה פגשה אימא את אבא. באפריל 1938 הם התחתנו ובאוגוסט עלו לארץ. הם הגיעו עם קבוצת
חברים מההכשרה לאפיקים ובהמשך עברו לקיבוץ עין־גב, בו בנו את ביתם.
אימא עבדה בעיקר במטבח הילדים. בעין־גב נולדו אפרא ודוב. לאחר מלחמת השחרור החליטו אבא ואימא
לעבור לגבעת חיים. כאן נקלטה המשפחה יפה מאוד. אימא עבדה גם כאן במטבח ולאחר לידת התאומים
חגי ועומר, עברה אימא לעבוד במחסן הילדים, שם עבדה שנים רבות בתפירה, והביאה לידי ביטוי את כושר
היצירה והאלתור שלה, בתיקונים. ליד העבודה טיפחה אימא את ביתה ומשפחתה, ליוותה אותנו הבנים לכל
אורך הדרך בדרכה שלה, השקטה והצנועה, עד אשר המחלה השתלטה עליה והיא הפסיקה לתפקד.
בשנים האחרונות הייתה אימא בבית הסיעוד וזכתה לטיפול הטוב ביותר שישנו. עכשיו בא המוות וגאל
אותה מייסוריה.
אנחנו שנשארנו, נזכור אותך לתמיד כמו שהיית לפני שחלית, כאימא וסבתא דואגת ומסורה, שמוכנה
לעשות הכל למען האחרים.
יהי זכרך ברוך.
דובי