מרדכי סגל נולד ב־1903 למשפחה חסידית בעיירה היהודית
אוריניין שבאוקריאנה. "באוריניין היינו עניים בחומר, אך
עשירים ברוח", נהג לסיים את סיפוריו על שנות ילדותו בעיירה.
בית משפחתו היה בית דתי מסורתי, אם כי אביו כבר הסתייג
מאדיקות יתרה.
בעיירה הייתה גם חסידות וגם לא חסידות כמו גם ניצנים של
השכלה. ואמנם בחינוך שסגל קיבל היו שלובים חינוך דתי מסורתי וגם חינוך "מתקדם". את זרעי השכלתו
היהודית זרע בו אביו, סופר סת״ם ושוחט, עוד בהיותו פעוט רך בשנים. וסגל שתה הכול בצמא עברית
וחומש. כשהגיע ל״חדר" שוב לא היה ל״רבי" מה ללמד אותו, והוא החזירו לאביו באמת "הרי זה כבר יודע
את כל התורה". האב התלבט מה לעשות בילד, ובעודו מתלבט הזדרזו אחיו הגדולים ושלחו את בן הזקונים
ללמוד בבי״ס מודרני ברוח ההשכלה, שנפתח אז.
11 ילדים נולדו למשפחת סגל. 7 נשארו בחיים, 3 בנות ו־4 בנים. הזרמים החדשים בסביבה היהודית והכללית
לא פסחו על צעירי המשפחה. הבנות הגיעו בהשקפתן עד לסוציאליזם, והבנים היו משכילים ציוניים. כשסגל
היה בן 14 משכו אותו הבנים לגימנסיה רוסית ואח״כ לאוקראינית, שבה לימד אחיו. מוקדם מאד הפך סגל
לפעיל ב״צעירי ציון", האגף הסוציאליסטי הימיני של הציונות, אשר נקראו בארץ "הפועל הצעיר". באותו זמן
ארגן סגל את הספרייה בעיירתו, הקים בה את גן הילדים הראשון שלו ויזם הקמת תיאטרון.
כשהיה סגל בן 17 ברחה משפחתו מאימת קלגסי פטלורה מאוקראינה לאמריקה. סגל למד בתיכון בניו יורק,
נער יהודי יחיד, ואח״כ החל לימודיו באוניברסיטה במדעי החברה והרוח ובשפות. בד בבד למד גם בסמינר
למורים יהודים בניו-יורק. באותו סמינר פגש את יטה, אשתו הראשונה. באותה עת הקים עם חברים את
אגודת הסטודנטים היהודית הראשונה באמריקה.
ב־1925 עלה עם יטה אשתו לארץ ישראל. הם התקבלו כחברים ב״גדוד העבודה", ביקשו להגיע ל״קיבוץ
הרחוק ביותר מן העיר", וכך הגיעו לכפר גלעדי, שם נולדו ילדיו רחל ואהרון )רוני(. סגל ויטה השקיעו עצמם
בגן הירק בפיתוח זנים המותאמים לאקלים ובטיפוחם. שבע שנים עבד בגן־הירק, ושנים אלה נתנו את
אותותיהם בהשקפתו החינוכית מאוחר יותר.
באותם ימים עזב המורה השכיר של כפר גלעדי את המקום וסגל נלקח מגן הירק למלא את מקומו. מכאן יצא
ב-1932 לשנת הכשרה ב״מכון הביולוגי פדגוגי" של יהושע מרגולין בת״א. כשחזר סגל לגליל, אסף סביבו
אנשי חינוך, ויחד הקימו את ועדת החינוך של הקבה״מ. ב־1939 הקים סגל את סמינר הקיבוצים, ויהושע
מרגולין, המורה הנערץ עליו, הפך לשושבין הראשי והרביץ תורה בסמינר עד יום מותו.
במחזור הגננות הראשון נקשר סגל ללינה, אשתו השנייה, ויחד בנו את ביתם בגבעת חיים, פה נולדו מיכל,
רות ונעמי.
סגל ידע צער: בנו היחיד רוני טייס חיל האוויר נפל בעת מילוי תפקידו, והוא בן 24 ,נכדתו רות, בתה של רחל,
נפטרה מסרטן בגיל 17 .גם נכדו ידידיה ובנו יותם, נינו של סגל, מתו עליו בתאונת דרכים. בן 70 פרש סגל
מניהול הסמינר ויסד את תו״ם מרכז לתיעוד ולמחקר של החינוך הקיבוצי וכן את השנתון סמינר הקיבוצים
״החינוך וסביבו״. סגל ערך את השנתון עד גיל 83 ,עת הכריעה אותו מחלתו, והדיבור ואח״כ גם הכתיבה
ניטלו ממנו.
כשהדרדר מצבו הועבר לחדר חולים ־ האיזולטור -וזכה לטיפולו המסור של הצוות, כשהוא שומר על קשר
מבט וחיוך עד יום מותו.
יהי זכרו ברוך