מרים נולדה בבודפסט – פרוור גדול של בודפשט למשפחת פועלים, שומרת מסורת. אביה נפטר לפני המלחמה והאם נשארה עם שתי בנות ובן קטן. פרנסת המשפחה הוטלה על האם ועל מרים בת ה – 16 , שהתחילה לעבוד בבית חרושת. גורלה לא שפר עליה, אך יופייה, שמחת החיים שהיתה בה תמיד – הפגישה אותה עם הרבה צעירים. וכך בגיל 16 הכירה את אריה שדאג לה למקום עבודה. העבודה אצלה לא רק אמצעי לפרנס את המשפחה היתה, כי אם ערך בפני עצמו. עד השנה האחרונה כשכוחותיה לא עמדו לה כבר, לא ויתרה על גיוסים לעבודה במטע. מאושרת היתה שיכלה לקום עם המשכימים, עם שחר, לדבריה היו אלה השעות היפות ביותר. בימי המלחמה נישאה לאריה בחיפזון, על מנת להינצל ממחנה ריכוז, – כך חשבו – אך שקר דיברו. הנישואים לא עמדו לה; ביחד עם 15 אלף יהודים, ביניהם כל משפחתה נלקחו לאושוויץ. רצון החיים העז עמד לה, וניצלה. התחילו הנדודים דרך ארצות שונות. מגופה הצמוק נשארה רוח איתנה, נאמנה למשפחתה ולדרכה, בחרה בדרך עליה, יצאה להכשרת ״דרור עובד״. קשה היתה הדרך – דרך חתחתים, נדודים באנית המעפילים ״הגנה״, מעצר במחנה עתלית עד הגיעה לקבוץ שדה – נחום. ההסתגלות לחיי הקיבוץ היתה קשה – החברה התפוררה, היא הגיעה עם עוד 7 חברים לקיבוצנו גבעת-חיים ופה מצאה את ביתה. צעירה, עליזה, תוססת, אם לילדה קטנה ומאושרת במשפחה, במו ידיה בנתה קן טוב וחם. עשר שנים עבדה בטיפול תינוקות עד שחלתה, המשיכה כמטפלת בנוער, התגלתה כמדריכה מסורה, בעלת הבנה לנפש החניך ולבעיותיו בחברה, ובבעיות משפחתו. מחלת כליות קשה כרסמה בה במשך שנים, אך לא ויתרה, וכל עוד יכלה התמידה בעבודה במחסן ילדים. הניחה בעל אריה, בת יהודית, בן נמרוד ומשפחה בארץ. 

מדברי חברים בחוברת: 

"מסיבות בחדרה – חוויה בלתי נשכחת, בשירתה הערבה, ואוצר השירים שלה הבלתי נדלה, מרים היתה אהובה ומקובלת, התמצאה בנגינה, ריקוד ואופרה. התגלמות של אהבת החיים. מחשבה מעמיקה וגישה אובייקטיבית לדברים. בעבודתנו המשותפת בנוער שררה בינינו הרמוניה מלאה. חברה נאמנה, את העבודה בחינוך עשתה ברגש ובמסירות. לא נפרדה מהחניכים עד שנעשה שקט בבית, מאוחר בלילה".