בת מניה ולייב' נולדה בכפר בבסרביה (רוסיה) בשנת 1905  עלתה ארצה מרומניה ב – 1928.
סימה נולדה בשנת 1905 בכפר קטן בחבל ארץ בסרביה שברוסיה.
כילדה עברה עם הוריה לאונגני. גדלה בבית שומר מסורת והיתה
פעילה מאד בתנועה הציונית. הוריה התנגדו ליציאתה להכשרה
ולעליה. ב-1926 ברחה סימה מהבית בלי ידיעת ההורים ויצאה
להכשרה. הכשירה עצמה לעבודת חקלאות וכעבור שנתיים ב
– 1928 עלתה ארצה. למדה במשק הפועלות והצטרפה בשנת 1930 לקבוץ ג׳ בחיפה. הקימה את אחד
הענפים החקלאיים הראשונים אצלנו, המשתלה. עבדה בלי חשבון של שעות עבודה. ספקה שתילים מכל
הסוגים למשקי הסביבה. מסביב למשתלה היתה הגנת רוח ממחצלות. החול חדר אז לכל מקום. בחורף
אספה פרחים, פרחי בר ושלחה אותם השכם בבקר עם "אגד" לתל-אביב בכדי להעלות את יום העבודה.
אחראית ומטפלת בעיגול ארלוזורוב, עברה לנוי וצומח בשטח בית הספר ובמחנה. מטעם מועצת עמק חפר
דאגה לאנדרטה לזכר הקרבנות שנפלו במאבק על העלייה ב – 1945 .בעבודות אלו מלאה תפקידים שונים
במשק, בוועדת המשק. בתור מחסנאית בגדים בימי מחסן א, ועוד.
היתה אם מסורה וסבתא מסורה ואוהבת לנכדיה. נפטרה מהתקף לב. 

השאירה אחריה את בנותיה: רעיה
ועזה, נכדים, משפחה בארץ ובגולה.

דברים על הקבר
סימה ביקשה שלא יספידו אותה – אך קשה לתת לידיד ללכת מאתנו בלי דברי פרידה. הראשונה שלמדה
אותי את העבודה החקלאית, הרכבנו שתילי הדרים בפרדסי חיבת ציון, הייתי בין הקושרות )אז ברפיה(.
הטיול הראשון שלי אתה ב- 1935 בעמק חפר היה לכפר חיים. בצריפון אצלה מצאתי ספר "סיפורי יעקב"
של תומס מן בתרגום עברי, אהבת הצמח, אהבת הארץ ואהבת הספר – כולם בזיכרונות ראשונים אלה. סימה
היתה אדם אמיץ – אמיצה במחשבה ובביצוע. היתה בה שאיפה מיוחדת במינה לעצמאות – לא להיעזר, לא
ליפול למעמסה. להסתדר לבד על אף המגבלות הגופניות שהיו מנת חלקה בשנים האחרונות. נלחמה נגד
ההסתגרות שכפתה עליה חוסר השמיעה, תוצאת המכה האכזרית מידי חייל בריטי – בעיגול ארלוזורוב ב –
26 בנובמבר 1945 .הבנות ידעו לכבד את רצונה, לא להעמיס עזרתן והקיפו אותה אהבה וכבוד.

מדברי חברים
כלפי חוץ, סימה לא היתה כל כך נוחה לבריות. בפנים היתה אדם עדין, טוב וישר. לא היתה מסוגלת להסתיר
רגשות לטוב או לרע. אדם שאיכפת לו מה שנעשה במשק ובחברה. בקבוץ ראתה את ביתה השלם. דאגתה
העיקרית בזמן האחרון היתה שתוכל לשרת את עצמה עד הסוף ואמנם הצליחה בזה… לפי תכונתה היתה
שמרנית, קשה היה לה להסתגל לתופעות חדשות, השלימה ביודעה שאין מנוס מכך. נעלם מהנוף שלנו
בן־אדם, חלוץ, חבר.
היוזמת והאחראית בעיגול ארלוזורוב, גיוסים בלי סוף בהוצאת יבלית מהשטח, עבדה ללא לאות עם כל
הקבוצות, הדריכה בעבודה, כאבה את ההזנחה במחנה . לפני 27 שנה (26.11.1945)כתוצאה מהמכה
שקבלה בראש בעמידתה האיתנה נגד הבריטים, סבלה מליקויי שמיעה וגם ההליכה היתה קשה עליה.
החיים היו קשורים אצלה בעיקר בעבודה. לא הכבידה על אף אחד. התייחסה בכבוד לחבר, לתלמיד בעבודה.