אמא נולדה בוורשה שבפולין במאי 1909 .בת רביעית להוריה. אמה לודויקה היתה יפיפייה ופסנתרנית
מחוננת. אביה, ד"ר שמואל אברהם פוזננסקי, היה רבה הראשי של ורשה, ונחשב למנהיגה הרוחני של
יהדות פולין, שהיתה אז בשיא פריחתה. הוא זכה לייצג את יהודי פולין בקונגרס הציוני הראשון והשתתף
כשותף בכיר בקונגרס הציוני השנים עשר אשר תכנן את הקמת האוניברסיטה העברית, והיה אמור להיות
בין מקימיה.
אביה, הקים את הסמינר למורים בני דת משה בורשה וכן יזם את הקמת הספרייה היהודית בורשה, שנותרה
בשלמותה עד היום. ספרייתו הפרטית הועברה בשלמותה לספרייה הלאומית באוניברסיטה העברית
בירושלים. הוא נפטר לפתע כשאמא הייתה בת 12 .אחיה הבכור, אדק היה ממיסדי האוניברסיטה העברית,
ושימש בה שנים רבות כמזכיר אקדמי ומרצה לפילוסופיה.
בתום לימודיה בתיכון למדה אמא פסיכולוגיה במשך 7 שנים, 6 שנים בורשה ושנה אחת בוינה אצל פרופסור
שרלוטה בילר. במהלך שנות לימודיה ולאחריהן עבדה אמא בבית היתומים של יאנוש קורצ׳אק, אותו אדם
שהיה מושא להערצתה, והשפיע על עיצוב דמותה הרוחנית והמקצועית משך כל חייה. יאנוש קורצ׳אק
וסטפה שעבדה עימו לאורך כל הדרך היוו עבורה תחליף להוריה, אותם שיכלה בגיל צעיר.
ב- 28 לאוגוסט 1939 ,שלושה ימים טרם כניסת הגרמנים לורשה, הגיעה אמא ארצה בעזרת הסרטיפיקט
אותו השיג בעבורה אחיה הבכור אדק. היא הותירה בפולין עבודת דוקטורט מלאה, אליה הייתה בטוחה
שתשוב. אך הרבה יותר מכך היא השאירה מאחוריה את משפחתה, את בית היתומים עם יאנוש קורצ׳אק
וסטפה, שכה תמכו בעלייתה ארצה, למען ינצלו חייה, וכן ידידים רבים.
את ראשית חייה בארץ החלה בירושלים ולאתר מספר שנים הגיעה לגבעת חיים. פה הקימה את ביתה עם
קולומן הגרי, שהיה אב לאילן ודפנה. יחד נולדו להם שלושה ילדים – עומר, נירית וורד. גם את שמואל, בנה
של סטפה אחותה, אימצה לה לבן וראתה בילדיו את נכדיה. בשנים הראשונות עבדה כמטפלת, כשהיא
מקדישה את זמנה לגידול ילדיה ולהכרת הקיבוץ. בשנת 1955 חזרה למקצועה והחלה את עבודתה בתחנה
להתפתחות הילד באורנים ובתל אביב, שם עבדה כפסיכולוגית לגיל הרך – מקצוע ייחודי ומבוקש בימים
ההם, במשך 28 שנים. במהלך עבודתה הגיעה לכל קצוות הארץ, ממשגב עם ומנרה שבצפון ועד הדרום
הרחוק. כל זאת עשתה כשהיא מכתתת רגליה באוטובוסים ובטרמפים לרוב. בשנים שלאחר מכן עבדה יחד
עם תקווה נתן בתחנה פרטית בחיפה. לאורך כל השנים כתבה מאמרים רבים אותם פרסמה בכתבי עת
שונים של התנועה הקיבוצית ובכתבים מדעיים. במהלך שנים אלו, ערכה מחקר נרחב על השפעת החינוך
המשותף על גידול הילדים ועיצוב דמותם. בד בבד עם זאת, פרסמה מאמרים רבים וערכה מחקרים על
בית היתומים של יאנוש קורצאק, והשפעת החינוך שלו על החניכים שנותרו בחיים, ועל מהלך חייהם. היא
תרגמה למעלה ממאה מכתבים של סטפה וילצ׳ינסקה – שותפתו של קורצ׳אק בבית היתומים.
לאחר שסיימה את עבודתה בתחנה בחיפה, התפנתה אמא לכתיבת ספרה – ״יאנוש קורצאק – האיש
העקשן", בו נתנה ביטוי להיכרותה האמיתית עם האיש שמאחורי הסמל.
את כל חייה ליוותה גם עשייה יצירתית, אמא לא הניחה את המסרגות לעולם ותחת ידיה נוצרו עבודות
נפלאות, אותן חילקה לכל יולדת, זוג טרי וכיוצא באלה. עם השנים נישאו הילדים: דפנה ליאיר, אילן לשולה,
עומר לרבקה, נירית לקובי, ורד לגבי ושמואל למיכל. נולדו לה נכדים רבים שהביאו לה שימחה, גאווה ואושר
רב. אותה תחושה של סיפוק וגאווה מן המשפחה אותה הקימה ליוותה אותה גם בקריירה המקצועית
שפיתחה, בה זכתה להצלחה והכרה מרובה.
בערוב ימיה, כאשר לא עמדו לה כוחותיה, זכתה אמא להיות מטופלת בבית שקמה, על ידי אנשים מופלאים,
שטיפלו בה במסירות ובאהבה אין קץ. אין מילים שיכולות לבטא את הכרת התודה שאנו רוחשים על כך
לצוות.
אמא זכתה להיות אדם מאושר וחיה תמיד בתחושה כי ממשה את חייה במלואם, כרעיה, כאם, כסבתא,
כאשת קריירה וכחברת קיבוץ נאמנה.
יהי זכרך ברוך.
מילדייך