עזריאל נולד בצ׳כוסלובקיה למשפחת סוחרים. לאביו הייתה חנות ומחסן לצרכי חקלאות ועבודות פיתוח
עירוניות. למשפחה היו שישה ילדים.
במלחמת העולם הראשונה גוייס אביו לצבא הצ׳כי במסגרת האימפריה האוסטרית. בתקופת המלחמה
שוכנו חיילים בחלקם בבתי התושבים ובחצר הבית של משפחתו של עזריאל שוכנו חיילים מחיל הפרשים
עם סוסיהם. עזריאל, בן 10 ,התיידד איתם מאד, הרבה למד על הנעשה בסביבה הקרובה והרחוקה. המלחמה
הסתיימה בנפילת האימפריה האוסטרו־הונגרית והקמתה של הרפובליקה הצ׳כוסלובקית. מצב חדש זה יצר
גם תקופה חדשה בחיי הקהילה בעיר.
לאחר דיונים רבים הוקמה קבוצת נוער יהודית. זו עסקה בוויכוחים פוליטיים בקריאת ספרים יהודים ועוד.
הקבוצה השתתפה בפעולות ציוניות וחבריה הכריזו על עצמם כציונים חלוצים. הקבוצה נעזרה באירגון
"בלאו-וייס" ששמה מאוחר יותר הייתה "לתכלת לבן".
עזריאל גמר את בית הספר, עבר לפראג, היה פעיל ב״תכלת לבן״ במשך כ־ 13 שנה, עד עלייתו לארץ,
הספיק עוד להצטרף לאירגון "העובד" והחל ללמוד חשמלאות כמקצוע שיוכל לעסוק בו בארץ. בשנת 1936
קיבל אישור לעליה. עזריאל הצטרף לגבעת חיים בה הרבה חברים יוצאי צ׳כיה וכאן פגש את חוה, אישתו
העתידה.
עזריאל הצטרף להגנה, השתתף בשמירה, בסיורים ובאימונים. בשנת 1937 נולד בנו הבכור יחזקאל. מצב
בריאותה של חוה היה רע לכן החליטו לעזוב את הקיבוץ, במחשבה שיהיה לחוה, קל יותר. הם עברו לנתניה
ושם נולד ראובן. כשהילדים גדלו חזרה המשפחה לגבעת חיים.
עזריאל עבד במספר מקומות. תחילה עבד כחשמלאי לאחר מכן עבר ל״גת". עקב מחלתו החליט לעבוד
בפרדס ובעזרת עקשנותו הצליח להתאושש כמעט לגמרי. כשהגיע לגיל 70 עבד בכל מיני עבודת חצרנות.
יומיים לאחר שנכדתם חן נולדה, נפטרה חוה.
מתאריך זה התרחק עזריאל מעבודות במשק והשקיע את זמנו בתחביבים אישיים, בגינה ובאיסוף גרוטאות
ובתיקונים. במשך אותן השנים המשיך עזריאל את חייו על פי דרכו. בכוח עקשנותו התגבר על מצבי חולי
קשים והגיע לגיל מופלג.
לפני מספר שנים החלה להתפתח אצלו סכרת ורגלו הגיעה כמעט לקטיעתה. לאחר שעזב את בית החולים
העבירו אותו לאיזולטור ובעזרת עקשנותו הצליח לחזור לדירתו ולהסתדר בכל פעילויות היום־יום בעצמו.
אנו, בני המשפחה, מוכירים את אהבת האדם שהיתה בו ואת האהבה שרכש לבעלי החיים כצד מיוחד לו.
כך נזכור את עזריאל.
יהי זכרו ברוך.