פישל נולד בשנת 1906 בעיר פיוטרקוב. בן למשפחה ענפה ועשירה מדורי דורות, כשלרשותה טחנת קמח גדולה ומשק חקלאי נרחב מחוץ לעיר. באווירה זו, של שדות ועבודה פיסית גדל הצעיר היהודי. אקלים חייו בנעוריו הוא אשר גרם שיהיה בין המורדים במסורת ובנוהג. אחר שירותו בצבא, יצא להגשמה חלוצית, להכשרה ב״שחרית". עלה ארצה ב – 1931 וב – 1932 הצטרף לקיבוץ "עין־הקורא" )היום שער-הגולן(, הקיבוץ אליו היתה קשורה פועה. מתוך הכרח לעזור למשפחתה של פועה בחו״ל הם נאלצו לעזוב את הקיבוץ כעבור שנה. עברו לשכונת בורובוב, תוך רצון להתבסס במקום. פישל בלט ׳בהתמצאותו המהירה בכל עבודה ואף בהקמת צריף מגוריו, שהיה מכונה "הצריף היפה". עבד בבניין, טפסן סוג א,, מקובל על קבלני הבניין כאחד הפועלים המוכשרים. הוא גויס לנוטרות ע״י ה ״הגנה״. ב – 1940 הגיעה משפחת הנדורקר למשקנו – הזיקה התנועתית גברה – ראשית עבודתו היתה בענף הטרקטור, עבר לעבודות שונות בבניין, היה בין הראשונים שעבד בבית- החרושת, שנים רבות אחראי לדוד הקיטור – הצטיין בידיעות מושלמות בשטחים שונים וגם בשטה זה ביקשו ממנו עצה והדרכה. תוך כדי עבודתו, בתיקון דוד הקיטור, הותקף ע״י מחלה אנושה. נפטר מהתקף לב. הניח אחריו את אשתו פועה, בת: פוריה, בנים: בן־עמי ואהרון. משפחה בקיבוץ, בארץ ובגולה. לא זכה לראות בחיים את נכדיו. מדברי חברים פישל הושיט את עזרתו המעשית לחברים רבים בדברים קטנים, יום־ יומיים שהם למעשה החיים. היה לי ידיד נאמן. הצטרף לקיבוץ מתוך רצון לחיות חיים שלמים, חיי קומונה. בכל מקום התמצא ועבד ברצון, בחריצות ומתוך אהבה. לא מאס בשום עבודה שחורה וקשה, אם כי ידוע ידע את סוד העבודה העדינה ביותר. אהב את העבודה לשמה. הנדורקר – כשמו כן היה. בעל מקצוע מלידה. ידיו, ידי זהב, בכל מה שנגעו – ברכה ותועלת בהן. אין שבח נאה יותר, מאשר כשחברה עובדת מציינת את הסגולות ואת המסירות של החבר בעבודה למען המשק והחברה. עם המחלה שפגעה בלבו – נפגע גם "לבו" של בית- החרושת, "לב" זה, בית הקיטור שהוא היה אחראי לו במשך שנים רבות.