אמא נולדה בלטביה ב 1911( -נר ראשון של חנוכה(, בת בכורה למשפחה בת שבעה ילדים. אימה באה מעיירה בליטא ואביה נולד בעיירה קטנה ברוסיה. המשפחה חיה בעיר ליבאו והתפרנסה מחנות מכולת גדולה ומאפיה. הם חיו ברווחה יחסית. אביה היה קומוניסט פעיל במפלגה. אימה היתה דתיה מאד ולכן הבית היה דתי. בילדותה אהבה מאד לרקוד, לראות הצגות ואופרות. היא למדה בבית ספר אידישאי יהודי שמגמתו היתה לצרף את חניכיו לרוסיה. בגיל 14 הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" למרות התנגדותו של אביה. אימה נפטרה ממחלה קשה והיא נאלצה לטפל בשני אחיה הקטנים. בבית היו ויכוחים קשים בין אביה הקומוניסט לבינה, חניכת "השומר הצעיר". בסופו של דבר נאלצה לברוח מהבית. גם לאחר שעזבה את הבית היתה הולכת מידי שבוע 16קילומטרים כדי לבקר את אחיה הקטנים שפוזרו בבתי יתומים. בהשפעת התנועה החליטה לעלות לארץ ישראל וללכת לקיבוץ. וכך, למרות הניתוק המוחלט מאביה, הוא ליווה אותה לאוניה בדרכה לארץ בשנת 1931 ,כשהיא נשואה באופן פיקטיבי לחבר שקיבל סרטיפיקט. אחריה עלו לארץ אחיה ואחותה. אח אחד נשאר באירופה והצטרף מאוחר יותר לפרטיזנים. שלושת אחיה הקטנים נשארו עם אביהם ונספו בשואה. לאמא לא נודע דבר אודותם. בארץ הצטרפה לקיבוץ טבריה על שפת הכנרת, שהיה ברובו מיוצאי לטביה ורוסיה. תוך זמן קצר התפזר הקיבוץ. חלק מחבריו הצטרפו לכפר גלעדי, חלקם לכנרת וקבוצה קטנה, ואמא ביניהם, החליטו להצטרף לגבעת חיים. קיבוץ שזה עתה נוסד, כאשר חלקו עדיין בחדרה. יום יום היתה הולכת ברגל לעבודה בחדרה ובסופו חוזרת לגבעת חיים. החיים בקיבוץ היו קשים, אך למרות הכל, אחרי יום עבודה ארוך, היו כולם יוצאים בשירה וריקודים עד אור הבוקר. את אבא פגשה זמן קצר לאחר שהגיעה לקיבוץ. הם התחתנו ב – 1933 ונולדו ארבע בנות. בשנת 1951 נפגעה המשפחה קשות ממשבר הפילוג. אמא עברה עם חבריה לגבעת חיים איחוד, שם המשיכה לעבוד במשך שלוש שנים בבית הספר, וכל ערב חזרה הביתה, למשפחה. אבא נשאר עם הבנות במאוחד. לאחר שלוש שנים נוכחה לדעת כי הפגיעה במשפחה גדולה מידי. אמא חזרה למאוחד, כשהיא שומרת על קשרים עם חבריה מהאיחוד לאורך כל השנים. שנים רבות, עד גיל שבעים, עבדה עם ילדי בית הספר ויחסים מיוחדים נרקמו בינה לבין הנכדים. הבנות.