קורט נולד בגרמניה, בעיירה קטנה במדינה הסן, בתוך יהדות שורשית ועממית, שומרי מצוות על פי דרכם – בעלי מלאכה, סוחרי בהמות, בעלי משקים. עם עלות היטלר לשלטון, ברח קורט מגרמניה, קיבל אזהרה שרוצים להתנקם בו על פעילותו הסוציאליסטית. הגיע לפראג באישון לילה, הצטרף ל"החלוץ" ויצא להכשרה. עלה ארצה יחד עם ישראל כץ ורפאל פרנק לגבעת – חיים. קורט עבד בעבודות חוץ בחיפה, בתחנת החשמל ובמחצבת נשר. תקופה ארוכה בסלילת כבישים, חפירת יסודות לקו מתח גבוה מנהריים – במושגים של הימים ההם )1934 )בתנאים קשים ומפרכים. במשק עבד בחקלאות, היה הרבה זמן עגלון, נוטר בימי המאורעות, שומר שדות רכוב על סוסו ומלווה בכלבים. הנוטרות והעיסוק בענייני בטחון היו לו מקור לסיפוק ולהרגשת שליחות. לאחר מכן עבד ברפת, עבר ל"גת" וכשנתגלתה מחלתו, עבר להנהלת החשבונות, מחזיק בקופת הבית, דואג לבדיקת חשבונות ותעודות משלוח, מופיע בחדר-האוכל ערב ערב ע״מ לפגוש איש ענף ולקבל את האישור או ההסבר הדרוש. היתה בו נכונות תמידית לשרת את הכל מבלי לאבד אמונו אף של חבר אחד. לא הפסיד אף תורנות בחדר-האכילה ואף גיוס במטע.
נהנה מכל פעולה ספורטיבית, מכל ניצחון של קבוצת הכדור-סל, ועודד את השחקנים בעת הפסד ובעיקר כאשר מצב הרוח היה ירוד. ואמנם במופע ספורטיבי השיגה אותו יד הגורל. ״המשחק אינו מעניין״ אמר כשחש ברע, לקח את הכיסא והלך… יום לפני כן חגג את יום הולדתו ה – 60. נפטר מהתקף לב. הניח אחריו את אשתו ליזל, ילדים בלהה, עופר ואורי, נכדים ומשפחה בקיבוץ, בארץ ובגולה. מדברי חברים: …יחד רקדנו את "השערעלה" במסיבת החתונה של עופר ושל שאול – קורט נהנה מהחזרות, צחק כל כך הרבה, עד כי הפחד פן זה יזיק לו, נדחק מלבנו. בימים יפים של אביב, ששיחי פרחים בשדות, נהננו בהיותנו לבדנו בסיור השומרים. שמר מאוד על הופעה חיצונית. בגבעת-חיים של אותם הימים, היו כמעט כל הגברים "מושבעים" – קשה היה למצוא חברים שהיו מוכנים להתגייס לשרות קבע. צריך היה ללחוץ חזק עד שחבר הסכים להתגייס. בין המועמדים ללחץ היה הוא. אהבנו אותו בגלל השקט שלו – אף פעם לא עשה בעיות. תמיד התנדב לכל תפקיד ויהא זה הקשה ואף המסוכן ביותר. בתוקף אישיותו הרים את רמת התפקיד שהוא מלא. אהד ואהב ספורט בכל נפשו – הוא לא החסיר אף התמודדות ספורטיבית, תהיה חשיבותה אשר תהיה. קשה היה לקבוע גבולות בין חייו הפרטיים והציבוריים. בעבודה ובתפקיד התגלמו בו יושר, נאמנות ומסירות.