קלמן מספר הורי היו דתיים, שומרי מסורת והתפרנסו מחנות מכולת. היינו חמישה ילדים בבית. אני הבכור, למדתי בבית הספר עד גיל 16 וכן גם אחי ואחיותיי. היה בעירנו בית ספר "תרבות" ובן גימנסיה עברית. כל הצעירים למדו עברית, %90 מן היהודים ידעו עברית. מרבית הצעירים בעיירה היו חברים בתנועות נוער שונות. אני הייתי חבר בתנועת השומר הצעיר. אוסטרוק היתה סמוכה מאד לגבול הסובייטי ונכבשה על ידם ב־1940 כל צעירי העיירה גויסו לצבא הרוסי וגם אני. נסענו במשך 42 ימים עד קרוב לגבול היפני. עם פרוץ המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה העברנו לסטלינגראד ושם החילונו משתתפים בקרבות. אחרי שחרור סטלינגראד הועברנו ליחידה אחרת ולחמתי עד סוף המלחמה בשנת 1945 .בינואר 1945 נוצר אירגון "הבריחה" שתפקידו היה להעביר יהודים לגרמניה ואוסטריה. עם "הבריחה" עברתי למחנה בקנק ליד שטוטגארד שבגרמניה. משם נסעתי לצרפת והתקשרתי עם בני משפחתי, צילה וחיים בן צבי אשר בגבעת חיים. עליתי ארצה באניה בלתי־ לגלית "חיים ארלוזורוב". בדרך לנמל חיפה הוקפנו על ידי משחתות בריטיות, התחולל מאבק, נעצרנו בנמל חיפה וגורשנו לקפריסין… קלמן הגיע לגבעת חיים בשנת 1947 .בתחילה עבד בגן ירק ולאחר מכן עבר לעבוד במפעל "גת". בגת עבד בחוליית קישור, שהיא צומת מרכזית, הקולטת את החומרים המספקים בארץ וחו״ל ומזרימה אותם לקווי הייצור. "הייצור חייב להימשך בכל תנאי", משפט זה שימש נר שלאורו פעל קלמן בבית החרושת. לא היה גבול למסירותו, חריצותו ודבקותו בעבודה. לקלמן לא היה קל בעבודה בשל התרחבות המפעל שיצרה עומס כבד על מחלקתו. בחוסר מנוחה הסתובב קלמן בין קווי הייצור למחסנים, ממשאית אחת לשניה… קלמן בנה את משפחתו עם שרה ואחרי שנה נולד בנם צבי. הוא היה אבא מסור וכאשר נולדו נכדים הפך לסבא "משוגע". עד היום הוא חסר לנכדים שלא מוכנים להבין שסבא איננו עוד… קלמן אהב שירת חזנות. כל יום שלישי שמע את השירה — עד שנרדם באמצע השירה… לתמיד. 

חברים בעבודה כתבו: קלמן עזב במפתיע, בטרם הספקנו להעניק לו את תודתנו ומתאבלים וכואבים את לכתו.