קרל נולד בליטמריץ, צ'כיה להורים מתבוללים שרשמו את ילדיהם כחסרי דת והם עצמם לא נרשמו בקהילה היהודית. שני אחיו ואחותו התחתנו עם נוצרים וחיו כלא יהודים בגרמניה ובאוסטריה. הוא היחידי ראה את עצמו כיהודי לא מבחינה דתית אלא לאומית. בגיל 40 התחתן עם אמי, היה לו בית חרושת למכשירים חשמליים ומצבו הכלכלי היה טוב. בארה"ב עבד בחברה מסחרית, אתה היה בקשרים עוד מצ'כיה. כשהגיע לגיל 65 נאלץ לצאת לגימלאות ועבד חלקית כסוכן – נוסע. הכנסתם היתה קטנה, קרובי משפחה בארה"ב לא היו להם, המשפחה בישראל השפיעה עליהם שיעברו ארצה. למרות ההיסוסים של קרל שלא היה לו נעים לחיות על חשבון הילדים של אשתו, הסכים סוף סוף לעלות ארצה. ב – 1954 עלו ארצה ומצאו את ביתם במשקנו. קרל מסיבות בריאות וגיל לא יכול היה לעבוד עבודה ממשית – אך ביקש להיות מועיל במשק, תוך ניצול התחביב שלו – צילום. בתקופה ההיא, תקופה ה״צנע", הצילום טרם היה נפוץ בין חברי המשק, למעטים היו מצלמות. הוא צילם בשמחה הורים וילדים. אהב ילדים והיתה לו סבלנות אליהם להפליא. במשפחת לואיזה מצא מהר את מקומו. הכל אהבו אותו ורכשו לו כבוד. מספר חברים ביקרו אצלו באופן קבוע גם בדירתו. כאשר נפטרה האם הרגיש עצמו בודד ואז התקשר יותר למשפחה כסבא אהוב על כולנו. בשנים האחרונות היה חולה מאוד, השתדל לא להכביד ולא לדרוש יותר מדי.