ראובן נולד בעיר סרנה שבפולניה למשפחה מרובת ילדים והיה הצעיר מבין עשרה אחים ואחיות. מיד לאחר לידתו נפטרה אימו ואחותו הגדולה גידלה אותו. בגיל שמונה עשרה הצטרף לקבוצת הכשרה לעליה לארץ ישראל, ובשנת 1937 עלתה הקבוצה לארץ. ראובן הגיע לקיבוץ רמת רחל שבדרום ירושלים. הוא החל לעבוד כסבל במפעלי ים המלח ולאחר מספר שנים שובץ לעבודה ברפת. בשנת 1939 התחתן ראובן עם מאשה גלזר שגם היא עלתה מפולין. באותם שנים למד נהיגה והפך לנהג המשאית של הקיבוץ. בכל אותן שנים שיחק ראובן כדורגל בקבוצת הפועל ירושלים. לראובן ומאשה נולדו ארבעה ילדים. דוד ב– 1941 ,יוסי ב– 1943 ,הדסה ב– 1946 ואברהם ב – 1948 .במלחמת השחרור גויס ראובן להגנה והשתתף בקרבות הקשים להגנה על רמת רחל וירושלים. בתקופה זאת פוצלה המשפחה, הילדים והנשים פונו מהקיבוץ לירושלים, ומאוחר יותר לרעננה. הגברים נשארו להגן על הקיבוץ. לאחר המלחמה החליטו לא לחזור לרמת רחל ועברו עם ילדיהם לגבעת חיים. ראובן החל לעבוד כנהג בעמק חפר ומאשה השתלבה בעבודת המטבח. הם חיו בגבעת חיים עשרים ושתים שנים. במהלכן שיחק ראובן בקבוצת הפועל גבעת חיים והשתתף כנהג מגויס במלחמת סיני ב – 1956. בשנת 1960 החליטו ראובן ומאשה לעזוב את הקיבוץ ולנסוע לארה"ב ולהצטרף למשפחתם הגדולה בבוסטון. הם לקחו איתם את יוסי, הדסה ואברהם. דוד הבכור סרב לנסוע ונשאר בקיבוץ. בבוסטון החל ראובן לעבוד במפעל לעיבוד בשר ובהמשך במאפיה לעוגות וחלות. מאשה עבדה כתופרת וילונות. במשך עשרים ושתים שנים חיה המשפחה בבוסטון ובשנת 1982 החליטו לשוב ולחיות בישראל. הם הגיעו לארץ כפנסיונרים ונחתו בנתב"ג ביום פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. גרו בנתניה עד יום פטירתם. ראובן נפטר ב– 1993 לאחר שסבל תקופה ארוכה ממחלת הסכרת. ראובן היה אדם טוב לב, שקט, חייכן שתמיד נכון לעזור לזולת. הוא אהב ילדים ובני נוער. היה איש עבודה מסור ואהב מאד את עבודת הנהגות. ראובן היה ספורטאי מלידה והצטיין מאד כשחקן כדורגל בהפועל ירושלים והפועל גבעת חיים. היה לו חיוך מלא רוך וטוב לב. יהי זכרו ברוך. דוד.