שושה נולדה בשנת 1911 בעיר קושיצה, בסלובקיה. בת שניה למשפחת רוט. אביה היה בעל מאפיה ואמה היתה עקרת בית. שושה למדה בבתי ספר כלליים, עם הגויים, אך משפחתה שמרה על המסורת היהודית ועל קשרים עם היהודים בסביבתה. לאחר שמונה שנות לימוד בחרה ללמוד תפירה. בנערותה הצטרפה לתנועת נוער יהודית ציונית ונשלחה להכשרה בפילזן. היציאה להכשרה היתה עזיבתה את הבית בפעם ראשונה ואמה קבלה זאת קשה. בפילזן נשארה חמש שנים, כי מסיבות שונות דחתה את עלייתה לישראל, למרות שהיתה לה אפשרות לעלות. בהכשרה הכירה את אבי לוינגר ויחד עלו לישראל בשנת 1939 בעלייה בלתי לגאלית. המסע לישראל ארך חודש וחצי. ברכבות, בתנאים קשים ואחר כך באניות מעפילים רעועות וצפופות הגיעו שושה ואבי, עם קבוצה של 450 עולים, לחוף תל-אביב והוחבאו בבתים פרטיים ללינה של הלילה הראשון. לפי בקשתו של אבי הם נשלחו לקיבוץ יגור. שם הם התחתנו, אך שושה לא היתה מעוניינת להישאר שם, אלא בקשה לעבור לקיבוץ גבעת חיים, כי פה היתה לה חברת נעורים טובה. התנאים כאן היו קשים. כמו כולם עבדה שושה קשה מאוד גם כשהיתה בהריון. בנוסף לקשיים חלתה בקדחת. התינוקת הראשונה נפטרה בלידתה. הבן דני נולד בשנת 1944 .בשנת 1949 נולדה הבת רותי והצעיר-אמנון נולד בשנת 1952 .שושה עבדה מספר שנים במטבח, אחר כך במקומות שונים עד שנכנסה לעבודה ב״גת", במחסן הבגדים שבו. ב״גת" עבדה שנים רבות. גם כאשר היתה שושה לבד, מתמודדת עם בריאותה הלקוייה ועם בדידותה, טיפלה במסירות רבה בבתה רותי שחלתה קשה ואף תרמה לה כליה, להקל על סבלה. בתרומה זאת הצילה שושה את חיי בתה. בנכדיה התגאתה מאוד והיתה בקשרים טובים איתם. אחת מנכדותיה הבוגרות סעדה אותה בימי מחלתה הקשה, ממנה לא קמה עוד.