שרה נולדה למשפחה שידעה מחסור מקטנותה, לא בקלות השיגה כסף לנסיעה ארצה. עלתה ב – 1939 אחרי הכשרה ממושכת בסובלק וביאליסטוק. הגיעה באנית מעפילים בעליה בלתי חוקית. מצעירותה היתה ב״החלוץ" וחייתה חיי תנועה ערים. בזמן הראשון היתה חברה בפלוגת ״שער הנגב״ בגדרה )כיום כפר-סולד( ולאחר מכן עברה לגבעת – חיים. בזמן מחלתה ידעה סבל ומכאוב. עבדה במכבסה בתנאים קשים, "בטרם מכונה". במטבח ובמחסן הבגדים. שרה היתה אדם שקט מטבעה, צנועה וישרה, בחברה ראו אותה מעט, אך היא היתה ערה לשאלות התנועה, קראה הרבה, נוכחה באסיפות המשק, לרוב מקשיבה ואינה משתתפת בדיונים. לא רבים הכירו אותה מקרוב. היא התעניינה מאוד בשאלות חינוך ובחינוך בתה במיוחד. מאושרת היתה כשיכלה לסדר את מסיבת הבר- מצוה לרבקל'ה. שמחה רבה גרמה לה בואה של משפחתה ארצה והיא השפיעה עליהם לא מעט להשתקע בארץ. לזכר בני משפחתה שנספו במשטר הדמים הנאצי, נטעה 8 עצים ביער הקדושים, בחורשת קדושי מלאבה. למרות מצבה הקשה לא התאוננה בפני המבקרים אצלה בבית החולים. סבלה בשקט וקיוותה לחזור לעבודה. מלאה את חובותיה עד ליומה האחרון. הספיקה עוד להיפרד מאלי ורבקל'ה בהכרה מלאה לפני שעצמה את עיניה לנצח. נפטרה ממחלה ממארת. הניחה אחריה את בעלה אלי ובתה רבקל׳ה, משפחה בארץ ובגולה. … נפש טובה וטהורה. ראיתי בה עדינות נפש, הרגשה של ידידות. בהבנה מלאה קיבלה את גורלה… מיומן המשק רק לפני זמן מועט ישבנו מסובים וחגגנו את יום הי׳ט לעלייתנו על הקרקע, מאורע חשוב בחיינו. חברים העלו זיכרונות על הימים שעברו מאז יסוד הקיבוץ. קשים היו אז החיים. במשך השנים גדלנו, המשק משתרע על שטחים עצומים. בנינו, שכללנו, שיפרנו חינכנו והדרכנו ועוד ידינו נטויה. המלחמה המפלגתית גוברת והולכת. היא הורסת ומחריבה את כל הקדוש לנו – כיצד נוכל להמשיך ביצירה ובנין באם זה ימשך כך. אני מאמינה כי דרך זו תמצא ובכוחות משותפים נמשיך לחיות ולבנות בתוך הקיבוץ המאוחד. מתוך יומן "בתוכנו" – שער הנגב. עבדנו ורעבנו בהכשרה. יש להבין את העלייה הפולנית שסבלה רבות, אנו רוצים להמשיך לבנות פה בית. חלמנו על כך הרבה שנים ומוצדק יהיה לאפשר לנו זאת ביתר הבנה.