שרה נולדה בשנת 1920 ,לבלומה וצבי בילדצ׳אק, בעיר לודג׳, בפולין. אביה היה יצרן בדים. המשפחה, בה היו שתי בנות, שמרה על אורח חיים דתי ושמרה מצוות. אביה נפטר עוד לפני מלחמת העולם השניה. עד גיל 16 למדה בבית ספר יהודי, בשפה הפולנית ולאחריו התחילה לעבוד בתפירה וללמוד את המקצוע, תוך כדי עבודתה. במשך כשנה השתייכה לתנועת הנוער "פרייהייט", אך לא הספיקה לצאת להכשרה. באוגוסט 1944 היתה בין האחרונים שהוצאו מעירה, במצוות הגרמנים. עם קבוצה של יהודים מגורשים נוספים נשלחה למחנה בגרמניה "אוברשלזיף ומשם הועברה למחנה על יד ברוצלב, שם עבדה בבית חרושת לנשק, עד 16 בינואר, 1945 ,כאשר הצבא הרוסי כבר התקרב. בהליכה בת ארבעה ימים, בשלג, ללא מזון או כל ציוד אחר, פונו תושבי המחנה למקום שם העמיסו אותם על קרונות של בהמות והסיעום למחנה מטהאוזן. הנסיעה בתנאי צפיפות קשים נמשכה כששה ימים. שרה היתה בין השורדים את המסע הרגלי והנסיעה ברכבת ושהתה במשך כשבועיים במחנה מטהאוזן, עד שנשלחה משם, והפעם בתנאים יותר טובים, למחנה ברגן באן. היא חלתה קשה מאוד, אך הצליחה להתגבר על המחלה. שוב חלתה קשה, בדיזנטריה ושוב החלימה. היא נשלחה לתקופת החלמה והתאוששות בשוודיה, לבית הבראה בעיר גטבורג, שם פגשה בחברותיה ששרדו אף הן מתלאות המלחמה. בגטבורג עבדה במקצוע אותו למדה, בתפירה. לאחר כשנתיים נסעה עם קבוצה שהיתה מיועדת לעלייה לישראל, לצרפת. בצרפת פגשה את חבר גבעת חיים אלי אוברלנדר, שהיה פעיל בעלייה ב׳. כדי לשלם עבור העלייה עבדה שרה 7 חודשים במחסן פרודוקטים ובגדים, עד שסודרו לה אישורי עלייה והיא הגיעה ארצה, לקיבוץ, עם זוג חברים מקבוצת "הכובש". בתקופה הראשונה בקיבוץ עבדה קשה מאוד וכוחה לא עמד לה, עד שהחליטה לעזוב. כאשר סידרו לה עבודה במתפרה – נשארה. בקיבוץ הכירה את קלמן שמש ונישאה לו. בנם צבי היה בנה היחיד. במשך כל השנים התמידה שרה בעבודתה במתפרה. לא פעלה בחברה, אך תמיד התעניינה במה שקורה. בנוסף לעבודת התפירה עזרה גם בספריית החברים. צביקי בנה את ביתו בקיבוץ וממנו היו לשרה ארבעה נכדים, שהאירו את חייה והביאו לה אושר רב. שרה חלתה פתאום ומחלתה זו הכריעה אותה.