חנה גדלה בבית יהודי מסורתי. האווירה במשפחה היתה עממית
שורשית של אנשי עמל ותמימי דרך, וחנה הצעירה ספגה
מסביבתה את כל הסגולות היקרות של יהדות פולין; היתה גאה
על מוצאה התנועתי, מקן השומר הצעיר עלתה ישר לקבוץ
גבעת-חיים, לידיד הנעורים אריה. דמות מופלאה, נאה, תמירה,
מלאת חן והדורה בלבושה תמיד; אישיות שנתברכה בתכונות ובדאגה לזולת, היתה טובה לפי אופייה
ומסיבה עם כולם. במיוחד דאגה ליחידים "הנשכחים" לפעמים. כל אחד שהיתה נחוצה לו עזרה, ידע לפנות
אליה. לא ידעה לסרב, הלכה לקראת כל אחד בסבר פנים יפות-תיקון בתפירה, יעוץ בכל מיני שטחים, סתם
"נצרך". הזכירה "סומך נופלים" מהדור הקודם שידע להגיש עזרה לכל. במקום שהיה צורך להתנדב-מצאת
אותה-לא חיכתה שיפנו אליה – ״מהמתנדבים בעם״.
פעילה בכל התחומים, "פעלתנית״ בלי מנוחה, דוגמא מחנכת בפשטות הליכותיה וביחסיה עם אנשים.
הערכנו בה יושר, כנות וגילוי לב, מצפון מפותח, תמיד לבבית, עם בת צחוק על השפתיים, הקדימה כמעט
כל אחד באמירת "שלום" ובשיחה קלה ושוטפת. רגילה היתה לעבוד ובארץ "כבשה" את העבודה, בהתחלה
בעבודות חוץ, בחקלאות ולאחר מכן במשק בענפים ובשירותים, היתה גם פעילה בשורות ״ההגנה״. קשרי
משפחה היו אצלה הדוקים מאד, ידעה לשמור על "קשרים" בארץ וגם על שארית הפליטה שנשארה לה
באמריקה, והצליחה גם לבקרם והתרשמה מאד מהנוף האנושי והכללי במדינה רחבת ידיים – קנטקי. בחברה
לא ניתנה לה שעת כושר להוכיח את כל יכולתה. היתה רעיה נהדרת, אם מסורה, מאושרת ושופעת נחת
מגידול ילדים ונכדים. חלתה במחלה ממארת. למרות הסבל והעינויים שהיו מנת חלקה קרוב לשנה, ידעה
להסתיר את הכאבים ובזמן "בקור חולים" להראות בריאה. ללא אנחה הוציאה את נשמתה הטהורה.
הניחה אחריה את בעלה אריה, בנות: מיכל וצביה, בן: יונתן, נכדים ומשפחה בקבוץ, בארץ ובגולה.
מדבריה: "הבדיקות ,התרופות והתוצאות זה כבר למען המדע, עבורי שום דבר ,זה חוב שמחויבת אני לרופאים עבור הריפוי שקבלתי," התחייבות משפחתית מעל הכל. לקרוא שירים זקוקים להשראה מיוחדת ומוכרחים
להתרכז, קל לי בלילות בדרך כלל התרשמה משירי המשוררת זלדה התפעמות הנפש שלה, גישה נבונה,
התמצאות עמוקה בנושא בעיות החיים, העולם והחידלון, תיאור נשמת האדם, שירה פנימית נפשית, רגש
עמוק-ספר שווה לכל אחד.
מדברי חברים:
מאד נעימה בשיחות רעים, בשעת כושר היתה מתבלת דבריה בכמה מילים באידיש. יסוד העקרונות אצלה:
כל אדם והשעה שלו בחיים, לפי זה כיבדה את כל אחד שנברא בצלם ולא זלזלה בזולת, פרט לאלו שזלזלו
בכבודה, להם לא סלחה ושמרה על עלבון עד לקיצוניות. את הספר הראשון במדעי הרפואה קיבלתי מחנה.
התענינה מאד בלימודי ובתור אדם מן השורה היתה בקיאה וידעה פרק ברפואה. כשחלתה נקשרתי אליה
יותר, מקרוב עקבתי אחרי המחלה, בלטה בתור אישיות. שכבה באינפוזיה, ידעה לסבול. ברגע של חולשה
ליטפתי אותה, הסתובבה, הסתכלה בי, הבינה את רחשי ליבי אליה. התקציב נגמר – אמרה – הרהרתי, כמה
אמת בדבריה, הרגישה שלגביה מסתיים הכל. בט״ו בשבט השתתפה עוד במסיבה. ישבה בין הצעירים "הם
קלטו אותי, הרגשתי טוב בחברתם". חנה נעקרה מתוכנו-מלאת חיים, שופעת כח חיוני והדרת חן.