עמית, בננו הבכור, נולד באהבה גדולה כשרעמי מלחמת ששת הימים עדיין הדהדו ברקע חיינו. כתינוק וכילד קטן היה כל כך נוח שממש פינק אותנו, הוריו הצעירים והבלתי מנוסים. עמית היה נער רציני ואחראי, תמיד מעורב ופעיל בחברת הילדים. תלמיד סקרן, בעל מוטיבציה והישגים טובים בלימודים. בסיום בית הספר התנדב לשנת שרות לקומונה עירונית, והיה מרכז קן הנוער העובד בבית שמש. במהלך שנה זו נוצר הקשר עם טלי. לאחר תום השנה, בה התוודע והכיר את החיים בישראל שמחוץ לקיבוץ, התגייס לצה״ל לחיל השריון. כשהיה בטירונות פרצה האינתיפדה בשטחים. ליווינו את עמית בחרדה ובדאגה רבה בכל שנות השירות הצבאי, ובמיוחד כאשר שרת בעזה, בשטחים ובלבנון. עמית עבר את כל הקורסים, עד שנהיה קצין וסיים את השירות כעבור ארבע שנים. כשהשתחרר מצה״ל, שב לקיבוץ ועבד בפרדס, בקטיף ההדרים. לאחר שנת עבודה בקיבוץ החל את לימודיו בטכניון. לקראת שנת הלימודים השלישית בטכניון, החליטו טלי ועמית לעזוב את הקיבוץ ולחיות יחד בחיפה. עוד בהיותו סטודנט התקבל לעבודה באלביט, עבודה שאותה אהב מאוד ומצא בה עניין רב. אנחנו, הוריו, ליווינו מקרוב את המשפחה הצעירה ההולכת ונבנית, ראינו את הבגרות, את החוזק ואת האחריות לדרך שבה בחרו ללכת יחדיו. חגגנו באושר גדול את נישואיהם בספטמבר 1993 ומאוחר יותר את הולדת יובלי, בנם ונכדנו הראשון. בפתאומיות, לאחר חזרה מנסיעת עבודה לארה״ב, חש עמית ברע. לאחר בדיקות שגרתיות אושפז עמית בו ביום בבית החולים. בשיתוף ובעזרת המשפחה וחברים קרובים, עטפנו את עמית באותם ימים של טיפולים קשים ושל סבל נורא, בדאגה ובאהבה. בכל התחנות בחייו, התחבב עמית על מכריו ואסף עוד ועוד חברים, החל מבית הספר, בשנת השירות, בצבא, בלימודיו בטכניון, בעבודתו באלביט וכלה בבית החולים, שם בכינו ביחד עם הרופאים והאחיות על כל הרעה במצבו ועל הסבל הנורא שעבר עליו. עמית שלנו נולד באהבה, חי באושר ונפטר בסבל נורא. איבדנו את בננו הבכור, אח ליעל ולגלעד, בעל לטלי ואב ליובל, חבר אהוב על רבים רבים. עמית שלנו תהיה מנוחתך עדן. אמא ואבא.