מוצאה של אהובה מבית הורים אמידים. עזבה את ביתם בניגוד לרצונם ובלי הסכמתם. הגיעה לאחת
הפלוגות של ״שחריה״. צעירה, מלאת מרץ נעורים, התעמקה כבר אז בספרות הסוציאליסטית. בתום נפשה
רצתה בהגשמה מלאה של היושר והאמת, אשר אמונתה בהם טרם נפגמה. על אף הלבטים הרבים, העמל
והקשיים החומריים, עברו עליה שנות ההכשרה בקלות, עברה מפלוגת עבודה אחת לשניה, ככל אשר
תידרש. השאיפה העיקרית – עליה. אבל שערי הארץ היו סגורים. לכן התלכד גרעין חברים שהחליט על
הכשרה קבועה עד העלייה ואהובה בתוכם.
בבירורים בקבוצה לא קבע הרוב את דרכו ישר לקבוץ המאוחד, אלא התארגן בתור קבוצה לעלייה ולכיבוש
בלבד ואת דרכם הרעיונית החליטו לקבוע בארץ. באוניה סוניה, בין 105 החלוצים הראשונים לעליה
החמישית, בלטה אהובה כדמות אנושית בעלת ערך.
בארץ רצתה מאוד לשמור על שלמות הקבוצה, יצאה למשק הפועלות, קבעה את ביתה ביבניאל, עברה עם
הקבוצה למגדל כשלעיניה – האמת והיושר המוחלטים. בגן-הירק, בטבע, בשדה בין הצמחים היא מוצאת
סיפוק. הקבוצה מחליטה להצטרף לגורדוניה, היא לא משלימה עם צעד זה ומצטרפת למיעוט החברים
שעבר עוד מקודם לגבעת-חיים. עבדה במטבח, מטבח הורים, בשירותים שונים ובענף החקלאי האהוב עליה
כל כך- גן הירק. נשלחה לעזרה לרמת הכובש. חלק מחייה היו הדיונים בוועדת המשק, שאלות התרחבות,
התקדמות בענפים, סיכויי התפתחות. בעיות העבודה היו קרובות לליבה. הקשבנו לה בשיחות הקבוץ בעניני
קליטת עליה שהסעירו בשעתן את יישובנו. היא לחמה בדעה צרת אופק, כי מבחינה משקית "אי אפשר
לקלוט". נאמנותה לחיי הגשמה דרשו ממנה כוחות נפש רבים, תמיד עמדה על משמר היושר החברתי, בלי
לשנות את נתיבה. מעורבת בחברה ושואפת לשינוי ערך האדם בפשטותו.
בזמן האחרון היתה סגורה מאד בחייה , החיים הכבידו עליה מאד. היא, אשר תמיד ידעה לעזור לשני במצבו
הקשה כשנמצא במבוכת נפש פנימית, לא ידעה לשלוט ביצריה, כשהדברים פגעו בה. נפגשה באי הבנה …
כרסום פנימי עמוק באין מילה משקיטה, גרם לאבדן אמונתה באדם. נעלמו מעיניה תכלית החיים וחזונם –
חשך עולמה. באין רואים העמיק הייאוש פנימה וניתק את פתיל חייה. הניחה אחריה משפחה בארץ ובגולה.

קטעי מכתבים מתקופת מגדל:
"כל כך טוב שיש בית. תכתבו לי מכל הנעשה והנשמע אצלכם. אני עוד הכל רוצה לדעת. לא לחינם קברתי
שם מיטב זמני ומחשבותיי, שאינני יכולה להשתחרר מזה. אולי כשכבר לא יהיה שם הזכר האחרון, אהיה
נאלצת להפסיק להתעניין … תכתבו מה בנוגע לגן, האם עושים אותו … אני עוד לא מצאתי את מקומי גם
בקיבוץ; ובכלל אינני יודעת אם אנשים כמוני ימצאו את זה ומפני זה קשה עוד. כולכם יכולים לקרוא את
המכתב, הלוא הוא לא מכיל ולא כלום; כמו שריק בנשמה, ככה מתבטא בכל. מתי מתכוננת הקבוצה לעזוב
את מגדל, את הזכר האחרון של אנשים שחיו וקיוו לבלתי ידוע ושעוד הרבה זמן יהיה הזכר הזה חרוט
בזיכרונם.