מרדכי משי נולד בפרושניץ, פולין בשנת 1901. כבר בגיל צעיר למד את מקצוע הסנדלרות. הקים משפחה, ונולדה הבת הבכורה. התגייס כחייל לצבא הפולני ונלחם עד נפילתו בשבי. עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה, מצא את עצמו מנותק משאר האחים וההורים אשר לא יכלו להמתין והיגרו לאמריקה הצפונית. כמוצא יחיד, יצא לדרך לבדו אל חופי אמריקה הדרומית. לאחר מאמץ גדול, שלח את הכסף הדרוש להבאת האישה והילדה, לאחר מכן באה רווחה כלכלית, המשפחה גדלה וראתה שנים יפות. עם גידול הבנים מתגלים בבית הקשיים הראשונים. דרך הבנים לא נראתה לו והוא הביא הביתה מורה והחדיר בבנים את היהדות החילונית, תוך כדי התנגשות עם הרחוב היהודי הדתי. נשואי הבת ולאחר מכן עזיבתו של יצחק את הבית לקראת הכשרה ועליה, הביאו למשברים משפחתיים ואישיים קשים ביותר. הזמן עשה את שלו, וקיום מדינת היהודים – ישראל, גרם אצלו לשינוי מהותי עד להסכמתו וחתימתו על האישור, שאפשר ליצחק לעלות ארצה בסוף 1952. בשנת 1959 עלו ההורים ארצה והצטרפו לקיבוץ. נפתחה דרך חדשה של מאבקי הסתגלות, אשר לא תמיד הסתיימו בטוב. למרות היותו מטבעו איש טוב לב ודואג לזולת, התקשה מאוד להסתגל לשפה הזרה ולשינויים שחלו עם הזמן. בשנים האחרונות התרופפה בריאותו ולאחרונה כמעט פסק מלטייל בשבילי המשק, כפי שהיו רגילים לראותו.