שושנה נולדה באם המושבות פתח-תקוה בתור בת יחידה, 18 שנה לאחר נישואי הוריה לגביר במושבה. אביה בעל אדמות ופרדסים שירת בתור ראש המושבה. בילדותה ובנעוריה פינקוה לכן מאוד. מצד אמה, מהישוב הישן בירושלים זה דורות, ומהאב, המשיכה דור שני בארץ. נישאה למורה ירושלמי שנפטר בגיל צעיר ונשארה עם שתי בנות. נישאה שנית לרופא מפורסם באותם הימים, דודה, צבי אריה סלור שהיה ידוע במיוחד לערבים. נולדו להם בת ושני בנים. כל חייה היתה מסורה מאד לבעלה ולילדיה, עזרה לו בעבודתו כרופא במושבות השרון ושנים מספר במרוקו שמשם חזרו אחרי מלחמת העולם השניה. הילדים נשארו בארץ אצל האחים. סבלה מגעגועים לילדיה, ולמשפחתה, ולמולדתה. בשובם ארצה הספיקו ההורים להתראות פעם אחת עם בנם הצעיר יחיאל ז״ל שנפל בגיל 18 בגשר הזיו בפעולת ליל הגשרים, בכפר-סבא, המשיכה האם לעזור לאב ושניהם ליכדו סביבם מחדש את המשפחה המסועפת. האם הגיעה לקיבוץ אחרי פטירת האב, זרה לחיי הקיבוץ אך הבינה שכאן תהיה מבוטחת, עצמאית ותחיה בחוג המשפחה. במשך הזמן התרגלה ורכשה לה גם ידידים מבין ההורים, בקרה אצל כל בני המשפחה והידידים בארץ. בנר השלישי של חנוכה תשב" ט התכוונה לנסוע לבקר את בתה בבית השיטה. לפתע הרגישה לא טוב, קבלה שטף דם במח ומתה מיתת נשיקה בזרועות ידידתה בגבעת – חיים. בגיל 75 הלכה מאתנו אשה צדקנית, טובת לב, חלקה ביד נדיבה כל אשר היה לה לנזקקים (לעצמה השאירה את המועט), נהגה לתת גמילות חסדים בסתר.