הנזי נולדה -בוינה שבאוסטריה. בתם של הנרייטה וארנסט פרוייליך. בת יחידה להוריה שנפרדו כשהיתה בת שנתיים, ומאז היתה תחת חסותה של סבתה, קרולינה מצד אביה. עם כניסת הגרמנים לאוסטריה ב־1938 ,הלשינו שכנים על סבתה לגרמנים, והיא נלקחה ברכבת למחנה ריכוז, ומתה בדרך בהיותה בת 84. הנזי שהיתה בת 20 הבינה שעליה לברוח על מנת להציל את חייה, וכד עברה לשוויץ משם לפריז ולדרום צרפת, לאביניון. באביניון הכירה את אפרים במסיבה אצל חברים משותפים, ובאביב 1947 הם נישאו. ב-1949 עלו לישראל באוניה "נגבה" במסגרת תנועת "החלוץ" והגיעו לגבעת חיים. הנזי עבדה במקומות שונים, במכבסה, במטבח, בחדר חולים ובלימת. בשנת 1994 סיימה את עבודתה בלימת באופן רישמי, אך תמיד היתה נכונה לבקשות חבריה לעזור בתרגום מסמכים שונים, שכן הפליאה באוצר השפות בהן שלטה – גרמנית, צרפתית ואנגלית. בשנים האחרונות סבלה מקשיי נשימה רבים. קושי שמנע ממנה את הטיולים ברחבי הקיבוץ, אך לא מנע את אהבתה לקריאת ספרים בעברית ובאנגלית, ולאפיה. הנזי היתה ידועה בעוגות השטרודל ובעוגיות הריבה המפורסמות שלה. מאפים שכל קונדיטוריה לא יכלה להתחרות בהם, והם פיארו כל אירוע משפחתי. הנזי ואפרים הקימו משפחה חמה ואוהבת לשני בניהם חנן ויורם ולשבעת הנכדים. אפרים שהיה יד ימינה, מאז ומעולם, נילווה אליה תמיד לכל מקום ודאג לכל מבוקשה. בשבועות האחרונים ביקשה לקנות מחשב, כדי שיהיה לה במה לעסוק בבית. היא הסתייעה באסף שלימד אותה את סודותיו, ואף קבעה עם אייל כי כאשר תשתחרר מבית החולים, הוא יגיע אליה. כוונתה היתה בהמשך להיכנס לאינטרנט ולהתכתב עם שני נכדיה הלומדים בקנדה – הידי ובשמת. אך היא לא זכתה לכך. ביום רביעי האחרון נכנסה שוב לבית החולים. למרות שהמצב הלך והדרדר, גם אז, הרגישה שהיא מטרידה את חנן ויורם, גוזלת מזמנם ומשלוותם ושאפרים צריך להתרוצץ בשבילה, וכמו תמיד שאלה על הנכדים כל העת. הגוף הקטן והצנום, שהרופאים והאחיות התפלאו מה רב כוחו, המשיך לדאוג לכל הסובב אותו, לבד מלצרכים האישיים ולקשיים שלה. כך נהגה מאז ומעולם גם כאם וגם כסבתא. והנה כאן כולנו כדי להיפרד ממך. מקווים שכעת יהיה לך זמן רק לעצמך, ותוכלי לנוח. ומבטיחים לך להמשיך ולדאוג לאפרים. נוחי על משכבך בשלום, שתהיה מנוחתך עדן. המשפחה