רחל נולדה ב-1910 בטרנסילבניה, שהיתה אז שייכת להונגריה, כבת למשפחה לא אמידה שכל ילדיה
התחילו לעבוד בגיל צעיר ועזרו לקיום המשפחה. הצטרפה מוקדם לתנועת נוער ציונית-חלוצית ומטעמה
יצאה להכשרה ברומניה. בעלותה ארצה הצטרפה קבוצת הכשרה זו לדגניה א,. כאן נתגלו חילוקי דעות
בתוך הקבוצה, ורחל יצאה העירה לחיפה, שם גרה עם שני אחיה ועבדה כצבעית. בחיפה הכירה את ברוך,
ואחרי נישואיהם באה איתו לגבעת-חיים. כאן אירגנה קבוצת צבעים ולימדה אותם את המקצוע. מספר
שנים עבדה אחר-כך בברווזיה, עד שקיבלה את התפקיד של מחסנאית הילדים . במחסן הילדים עבדה שנים
רבות עד שחלתה, ואז עברה לעבוד במפעל הטריקו, ועבדה בו עד יומה האחרון.
השאירה 3 ילדים ו-7 נכדים.
)מדברי חברים(
רחל מצאה הרבה סיפוק בעבודה, ולמרות מצבה הקשה בשנים האחרונות השתדלה תמיד להגיע לעבודה.
כשהורע המצב לא רצתה להפסיק בעבודה, וכשעייפה מאוד שכבה לנוח במיטה שהוכנסה לחדר עבודתה.
עם החברות שעבדה קיימה יחסי חברות טובה, ושיתפה אותן בשמחותיה ובצרותיה. כאם ובסבתא מסורה
מאוד, הרבתה לספר על הילדים והנכדים שהיו רחוקים ממנה. תמיד היתה פעילה בחיי החברה, ובוועדות
שונות, באחריות רבה ובמסירות. עשתה הכל למען הצדק. גם בתור מחסנאית היו השיוויון וההגינות נר
לרגליה. ידעה להקשיב בהבנה לכל אדם, מוכנה תמיד לעזור.
בשנים האחרונות דיברה הרבה על המוות ומשאלתה היתה לא להיות למיטרד לזולת. משאלתה זאת ניתנה
לה…