אמא יקרה. עכשיו את נחה באמת, את נחה מכאבי הגוף ואת נחה מייסורי הנפש. נולדת לפני כ-85 שנה בעיירה קטנה בפולין, אחות צעירה ויפהפיה לחמישה אחים מפנקים. אבל החיים לא פינקו אותך. בילדותך למדת מעט שנים בבית ספר, כי היה צריך לעזור בפרנסת המשפחה, אך ספגת מתרבות היידיש העשירה. ההומור הנפלא שלך, הבדיחות, הפתגמים והסיפורים ביידיש – וגם חוכמת החיים שבורכת בה – ליוו אותך כל השנים ועזרו לך להתגבר על אין סוף משברים. מלחמת העולם תפסה אותך, בחורה צעירה נשואה ובהריון מסתובבת ברחבי רוסיה. בסוף המלחמה פגשת את אבא. שניכם הייתם שבורם ומוכים מהמלחמה. אבא איבד אשה ובת, ואת איבדת בעל. המלחמה הזאת הותירה בך צלקות וזכרונות קשים, אשר הציפו אותך כל פעם מחדש במהלך חייך. כשהחלטתם לעלות ארצה, אבא בחר בקיבוץ. הקיבוץ אפשר לו את השקט הנפשי שכל כך רצה בו לנפשו המיוסרת. את הלכת אחרי אבא, בניגוד לרצונך. חיי החברה כאן לא התאימו לאופייך. היית שונה, לטוב ולרע, ורגישותך הרבה ופגיעותך הקשו עלייך לקבל את אורח החיים המורכב. אני מבטיחה לך, אמא, היית טובה כמו כולם, כי אף אחד לא מושלם. משפחתך הקטנה, ובעיקר הנכדים היו מקור אושרך. התמסרת לנכדים מעל ומעבר, ובתמורה קיבלת מהם אהבה רבה וטיפול מסור עד יומך האחרון. השנים האחרונות היו קשות מאוד. מגבלות הגוף הלכו והחמירו, אך את נאחזת בעולם היצירה. בעידודה הנפלא של רחל קליין, פרצו ממך ציורים עשירים ברעיונות וצבעים. עולם הדמיון והפנטזיה שלך היה העולם שכל-כך שאפת אליו, אך לצערי לא זכית בו. בשבילנו את דוגמא להתמודדות בכל מחיר ובכל דרך, עם המשברים שהחיים מזמנים לכל אחד מאתנו. יהי זכרך ברוך בתך גיטה.

 לסבתא היקרה! הכרנו לראשונה ביום בו נולדתי. אמא ספרה שהיית מאושרת שעוד נכדה הצטרפה לשבט. כשהייתי בגיל שנה היית שרה ומספרת לי סיפורים. אמרת לי פעם שאהבתי במיוחד את "סבתא בשלה דייסה"… כשהייתי בגיל שנתיים, כשההורים נסעו לשבועיים הצלחת לגמול אותי מחיתולים, ועד גיל שלוש כבר היו לנו המון ציורים )כמובן, את היית המוכשרת מבינינו…(. כשהגעתי לכיתה אלף כבר היינו פותרות תרגילים בחשבון וקוראות המון את הספר "מיץ פטל". אהבנו במיוחד לשחק דומינו ודוקים ולפעמים גם בינגו, ואת כמובן תמיד נתת לי לנצח, רצית שיהיה לי שמח… כך חלפו להם השנים, וסיפרתי לך שאני נוסעת לפולין כדי לחקור את שורשייך ואת נורא התרגשת מכך שאני רוצה להרגיש את טרגדיית חייך. כשחזרתי ארצה התחבקנו ובכינו כמו ילדות קטנות והרגשנו עוד יותר קרובות. השנים חולפות ואת מזדקנת לנגד עיני… ואני עכשיו נזכרת איך אמרת לי פעם שאנחנו דומות, ששתינו רגישות ובכייניות… סבתא, אני לא אשכח אותך ואתגעגע אלייך מאוד. אזכור אותך לעד, איך כל שנה ביום ההולדת דאגת לשלוח ברכה ולציין שאת מאוד מאד אוהבת. חיוכך המקסים וצחוקך המתגלגל ואהבתך הרבה ילוו אותי תמיד. נכדתך – רוני.