רות ארונדה לבית ברגמן נולדה בנובמבר 1917 בשטוטגרט שבגרמניה. אחר-כך עברה המשפחה לברלין.
לרות אחות צעירה ממנה בשלוש שנים החיה כל השנים באנגליה, ואח מבוגר ממנה, מנישואים קודמים של
האב. האח היגר לארה"ב ושם נהרג בתאונה. את האנטישמיות היא חוותה על בשרה וזכרה היטב את ליל הבדולח בגרמניה. פחד מכלבים שהחזיקו האנטישמים ושיסו ביהודים השאיר עליה טראומה עד סוף חייה.
המשפחה עזבה את גרמניה לאנגליה, אך רות הצטרפה לתנועת הבונה ועברה הכשרה חקלאית בדנמרק
ומשם המשיכה לקיבוץ גבעת השלושה. רות נישאה לאילן קליפשטיין ונולדה נורית קליפשטיין-גוטפריד
ב-1939 ,שם קיבלו אוהל משפחתי עם פרימוס.
לאחר כשנה התגרשו אילן ורות. רות עברה לגבעת חיים ואילן עבר עם קבוצת הבונה לדורות לשם בניית
המשק בדרום – בנגב, ונורית הקטנה עימו. ב-1946 רצתה רות לקבל חופשה מהקיבוץ לשנה, אך טרם
החלטה באסיפה היא פגשה את החבר החדש שניקלט ועבד ברפת – נתן ארונדה שבא למשק עם בתו, נורית
ג'ינג'ית, לאחר שהתאלמן בגדרה.
כאן התפתח רומן, שנמשך עד 1967 ,אז נפטר נתן מהתקף לב. כמובן שבקשת החופשה מהקיבוץ לא
מומשה עד היום. לרות ונתן נולדה רחל. יותר מאוחד, אחרי תקופה של אלמנות נוצר קשר רומנטי בין רות לזכי וינר שנמשך מספר שנים. רות, שהרפואה והרופאים היו מרבית עולמה רצתה ללמוד רפואה בגרמניה, אך בגלל האנטישמיות נמנע הדבר ממנה וגם לימודי אחות מוסמכת ללא תעודת בגרות לא יכלה ללמוד שם, לכן למדה בארץ-בחיפה בקורס לאחיות מעשיות מהקיבוצים. עבדה במשך שנים רבות כאחות בקיבוץ ובכפר חוגלה ושירתה במסירות רבה חולים רבים ביום, בלילה ובחג. גם נתן כרפתן עם ידע רב עזר לרפתנים בכפר חוגלה להציל עגלים בשלבי המלטה שונים. רות אהבה מאוד טיולים, נוף, מוסיקה קלאסית ושחיה בבריכה.
השנים האחרונות, של תלות, חוסר אונים ובריאות לקויה היו קשות ביותר עבורה, וסיבלה בהן היה רב.
נורית גוטפריד

רות, ננוק קראתי לך, כאשר התיידדת עם אבא שלי ונכנסת לחיי. הייתי ילדה בת שמונה שהתייתמה מאמה.
אמא ביולוגית מקבלים כדבר מובן מאליו, אבל אני, שתמיד הרגשתי את עצמי כבתך לכל דבר וללא שום
הבדל, יודעת שמזלי הטוב הפגיש אותנו. לימים, הצטרפו אלינו גם אחיותיי, נורית ורחל. חווינו יחד המון
אירועים, הרבה שמחות וגם אסונות. תמיד היית לצדי מנסה לעזור ולעודד, בדרכך המיוחדת.
בתחילת שנות החמישים יצאנו ללמוד סיעוד, את בבית החולים רמב"ם ואני בתל השומר. כשנפגשנו היו לנו
שפע נושאים לשיחה ולהשוואה. אהבתי את הדרך המעשית וההגיונית בה ניתחת מצבים והתנהגויות של
בני אדם. את אהבת את החיים שלך, את יכולתך ליהנות מטיולים, קונצרטים, הצגות ועוד.
צר לי שהפרק האחרון היה כל-כך קשה. אני בטוחה שגם בשעותייך הקשות הרגשת את האהבה והכבוד
שכל סובביך רחשו לך. נותר רק להגיד "תודה" ו"סעי לשלום". נורית גיא. 

סבתא רות יקרה
לא ננצור בלבנו את החודשים האחרונים לחייך בהם הלכת ודעכת לאיטך בסבל ובייסורים.
כשאמרת לנו שאינך רואה עוד טעם בחייך.
כשרצית לדבר איתנו ולא יכולת, שסבלת כל-כך ואנחנו לא יכולנו ממש לעזור לך.
לעומת זאת נזכור אתך תמיד במלוא חיוניותך, אוהבת חיים, ולא פסחת על שום חוויה הנקרית בדרכך.
אוהבת טיולים בארץ ובעולם. קופצת ללא חשש לכל בריכה, ים, אגם או שלולית, שוחה ונהנית.
מטיילת בחו"ל לבד, ללא חשש ומורא, ברכבות ואוטובוסים עם מזוודה קטנה, מתרחצת בכיור של רכבת
ודבר אינו קשה בשבילך.
נזכור אותך באהבתך למקצועך כאחות. אוהבת את הרפואה, תמיד בקיאה בחידושים האחרונים וכמה
אהבת לדבר בענייני רפואה בכל עת וכיצד התמסרת לחולים בקיבוץ. תמיד דרוכה וקשובה לכל מי שדרושה
לו עזרה רפואית.
נזכור כמה היית מחוברת לתרבות, מוסיקה, וקריאת ספרים. התעניינותך בכל דבר ורצונך להרחיב אופקים.
החופשות בהן ביליתי עם חברות בקיבוץ ייזכרו בלבי לעד. כמה חופש איפשרת לנו כשבסך הכל היינו ילדות
בנות 12 .תמיד סמכת עלינו שנסתדר.
המשפחה היתה חשובה לך מכל. זוכרת תמיד לשלוח ברכות מוקפדות ויפות לימי-הולדת, מגיעה לכל
מקום לביקורים, אם בארץ ואם בחו"ל, כמו שביקרת אותנו באוגנדה ואחר-כך בניו-יורק.
בביקורך בניו-יורק קיבלנו את הבשורה הקשה על שחר, ויחד חזרנו ארצה כשאת מנסה להסיח את דעתי
בכל דרך בטיסה הארוכה ארצה.
עם מותו של גיל ראיתי את הדאגה שלך אלינו בכל פעם שנפגשנו ואף פעם לא אמרת זאת במילים.
נזכור כמה נהנית מארוחות טעימות, כיצד התענגת על מאכלים מיוחדים השונים מהאוכל בקיבוץ. כמה נהנית
להזמין אותנו למסעדות. בפעם האחרונה שהזמנת אותנו למסעדה, ביקשת ללכת למקום שרואים ממנו את
הים. בלבנו תישאר תמיד התמונה מהמסעדה בקיסריה, ממנת מאכלי הים שהזמנת, וכמה שהתפעלת
מהמטעמים שהונחו בצלחתך, אף שכבר בקושי יכולת לאכול.
קצרה היריעה מלתאר את אין ספור הזכרונות המשותפים שלנו.
היית ותמשיכי להיות חלק מאיתנו.
שחר וליאור אהבו אותך מאוד, ואין לך מושג כמה היית משמעותית עבורם. את הידיעה על מותך יקבלו
בחו"ל – בהודו, ואני יודעת שיצטערו לנצח שאינם כאן איתנו להיפרד ממך בדרכך האחרונה, אך אני בטוחה
שהם מלווים אותך במחשבותיהם.
נוחי בשלום על משכבך סבתא רות האהובה
עדנה בתה של נורית גיא.