בודה (יוחנן) נולד בפראג, בצ׳כיה, בשנת 1903 ,למשפחה יהודית מתבוללת, מן המעמד הבינוני. למד בבית
ספר כללי והצטיין במיוחד במקצועות הראליים. בתום לימודיו הצטרף לחברת ביטוח גדולה והתחיל לפתח
קריירה מבטיחה. בודה נהנה ממנעמי החיים והשפע התרבותי שהיה לעיר פראג להציע באותם ימים.
בהיותו בן 25 פגש ידיד ציוני, שבעקבותיו נהיה אף הוא ציוני נלהב והצטרף לאירגון "החלוץ". בודה יצא
להכשרה בכפר איכרים, להכשיר עצמו לעלייה לישראל ולהתיישבות בה. בשנת 1929 עלה ארצה והצטרף
תחילה לקיבוץ שריד. משריד עבר לקבוצת "רצון", שחבריה הצטרפו אחר כך לקיבוץ ג', אשר באותם ימים
ישב בחיפה.
בכל עבודה שניתנה אז לחברי הקיבוץ עסק בהתלהבות ומתוך מסירות לרעיון החלוצי הציוני, בו האמין:
בייבוש ביצות, קטיף בפרדסים, סלילת כבישים, סבלות בנמל. בשנת 1932 התיישבו חברי קיבוץ ג׳ בוואדי
חווארית, לימים – גבעת חיים.
בשנת 1935 נסע לפולניה ומשם נסע לצ׳כיה לבקר את משפחתו. היתה זו פגישתו האחרונה עם משפחתו.
כולם ניספו בשואה. בכאבו על אובדנם לא שיתף איש. בחוזרו לגבעת חיים הקימו הוא וסיטה את הקן
המשפחתי שלהם.
בודה עסק בגבעת חיים בפעילויות שונות, תחילה עבד במספוא, אח״כ בפעילות בתנועה, במחלקה
לסטטיסטיקה, באירגונים האיזוריים, בסיוע לקיבוצים צעירים שהקימו את ענף הנהלת החשבונות וגם
כמנהל חשבונות ראשי בגבעת חיים. בהנהלת חשבונות התמיד בודה עד יומו האחרון, בשנת התשעים לחייו.
לבודה וסיטה נולדו ארבעה ילדים, אשר קיבלו מהוריהם אהבה למוסיקה, למתמטיקה, לספורט ולשאר ערכי
התרבות, שספגו ההורים באירופה המערבית שלפני מלחמת העולם השנייה.
הבנים, הנכדים והנינים השיבו אהבה והוקרה לבודה וסיטה והיו מקור אושר לבודה עד יומו האחרון.
בודה מת ״מות נשיקה״, מאושר ומסופק ממפעל חייו – הקיבוץ, ומוקף בבני משפחתו החמה והמסורה.(